מלחמת שכירי החרב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מלחמת שכירי החרב הייתה התקוממות מזוינת של חיילים שכירים ששירתו בצבאה של קרתגו בשנים 240–237 לפנה"ס, ונתמכו על ידי ערים לוביות מורדות שביקשו להשתחרר משליטתה של האימפריה.
תאריכי הסכסוך | 240 לפנה"ס – 238 לפנה"ס (כשנתיים) | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | אפריקה, סרדיניה, | ||||||||||||||||
עילה | סירוב הקרתגים לשלם לשכירים את המגיע להם. | ||||||||||||||||
תוצאה | ניצחון קרתגי | ||||||||||||||||
שינויים בטריטוריות | סרדיניה עוברת לשלטון הרפובליקה הרומית. | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
המלחמה החלה בעקבות ויכוח על גובה השכר המגיע לצבאות שלחמו במהלך המלחמה הפונית הראשונה תחת קרתגו, בין השכירים לאימפריה המרוששת - שנאלצה לשלם פיצויי מלחמה גבוהים לרפובליקה הרומית ואיבדה חלק ניכר ממושבותיה והכנסותיה. המחלוקת גברה, עד שבשלב מסוים השכירים צרו על תוניס (עיר חסות קרתגית), ואף איימו ישירות על קרתגו עצמה אם לא ייענו דרישותיהם. בשלב זה נאלצה קרתגו להיכנע והודיעה על נכונותה להיענות לדרישות השכירים.
ייתכן והעניין היה מסתיים בכך, אולם שניים מהחיילים השכירים, ספנדיוס היווני ומאתוס הלובי, שכנעו את החיילים הלובים בני המקום שקרתגו עשויה שלא לעמוד בהבטחותיה ואף להתנקם בהם לאחר שיוסר המצור. השניים שהפכו עתה למנהיגים צבאיים שכנעו את שאר החיילים שגויסו מארצות שונות להצטרף למרד. מאוחר יותר הצטרפו גם ערים לוביות שביקשו להשתחרר מעולה של האימפריה.
בתחילה נמצאה קרתגו בנחיתות כמעט מוחלטת מבחינת חיילים, כסף ואספקה למול המורדים. לאחר תבוסות קשות בקרבות הראשונים תחת פיקודו של חנו הגדול, מונה חמלקרת ברקה, שלחם בסיציליה בראש צבא קרתגו (מפקדם לשעבר של שכירי החרב) למפקד העליון. מינוי זה הביא מפנה במלחמה שהביאה בסופו של דבר להכנעתם הסופית של שרידי המורדים על ידי ברקה ב-237 לפנה"ס.