ממלכות חבר העמים הבריטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ממלכות חבר העמים הבריטי (באנגלית: Commonwealth realms) הן 15 מדינות עצמאיות מתוך 56 המדינות החברות בחבר העמים הבריטי, שבראשן עומד מלך משותף[1][2]. מלכן של מדינות אלו הוא המלך צ'ארלס השלישי. תפקידי המלך בארצות מלכותו הם טקסיים וסמליים בלבד.
הציר המרכזי של מדינות אלו הוא הממלכה המאוחדת (The United Kingdom), שכוללת את אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, ואשר בה יושב המונרך (כיום המלך) ישיבת קבע. יתר 15 המדינות מכונות כל אחת realm, מונח שאפשר לתרגמו כ"ממלכה" או כ"נחלת המלך". אלו הן מדינות עצמאיות, שבכל אחת מהן בית מלוכה מקומי, ומונרך הנבחר, על-פי חוקיה המקומיים (שהם אימוץ של חוקי הממלכה המאוחדת). בהתאם לחוקים אלה, מכהן צ'ארלס השלישי בכל אחת ואחת מהממלכות בנפרד כמונרך, ותאריו של המלך צ'ארלס השלישי הם בו זמנית "מלך הממלכה המאוחדת", "מלך קנדה", "מלך אוסטרליה", "ניו זילנד" וכו' (ולא: "מלך קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד...").
עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה מקובל לכנות כל אחת מהארצות האלה דומיניון, אולם מונח זה רמז לכפיפות של הארצות לשלטון בבריטניה, ולכן, כדי להדגיש את עצמאותן של הארצות, החלו להשתמש במונח realm (אם כי המונח "דומיניון" מעולם לא בוטל באופן רשמי). הכרה במונרך מבית המלוכה הבריטי כשליט המדינה אינה תנאי לחברותה של מדינה בחבר העמים הבריטי. חבר העמים הבריטי כולל גם מדינות שיש להן בתי מלוכה משלהן או מוסד נשיאות (רובן מושבות בריטיות לשעבר). בכל זאת, כל המדינות החברות חייבות להכיר במונרך הבריטי כראש חבר העמים הבריטי.