מנדט השמיים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מנדט השמיים (בסינית: 天命, טְײֵנְמִינְג) הוא מונח בהגות המדינית הסינית שנטבע במהלך עליית שושלת ג'ואו לשלטון.
על פי התפיסה המכונה "מנדט השמיים", השמיים (במובן הכוח העליון, האלוהות) מעניקים את זכות השלטון לבני אדם ישרים ולא לרעים ולמושחתים, מכאן זכותה של שושלת קיסרית חדשה להפיל שושלת קיימת, אם השושלת המופלת מושחתת. מכאן באה ההצדקה להפלת שושלת שאנג על ידי שושלת ג'ואו. תפיסה זו, המנוגדת לתפיסה שהקיסר הוא בן השמיים, מקנה צידוק להחלפת השושלת המכהנת. אולם בכך טמון גם זרע הפורענות של השיטה, כשכל אדם, ולו גם בן למשפחה חסרת ייחוס, יכול לאתגר את המשפחה הקיסרית בטענה שסר חינה בעיני השמיים והמנדט עבר אליו.
לאורך תקופות סין הקדומה וסין הקיסרית שימשה הטענה למנדט השמיים ככלי בידי מפילי שושלות ומדיחי קיסרים.
קונפוציוס, הפילוסוף הסיני החשוב ביותר, ביסס את המושג בפילוסופיה שלו. על פיו, מנדט השמיים שמור לשליט שהוא "איש המעלה" (סינית- 君子 ג'ונזי), האדם האידיאלי על פי קונפוציוס, וחי על פי העקרונות המחייבים את איש המעלה.