מנוע הקיטור של ואט
מנוע הקיטור המודרני הראשון (1776) / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מנוע הקיטור של ואט (באנגלית: Watt steam engine), שהוכנס לשימוש מסחרי ב-1776, נחשב למנוע הקיטור המודרני הראשון ולאחד מהמקדמים החשובים ביותר של המהפכה התעשייתית בבריטניה ואחר כך באירופה ובארצות הברית.
ג'יימס ואט לא המציא את מנוע הקיטור, אולם החידושים שהכניס במנוע הקיטור של ניוקומן, מנוע הקיטור השימושי הראשון (1712), הגדילו את נצילותו פי שישה, מ-0.5% ל-3%, והקטינו את תצרוכת הפחם הסגולית שלו מ-30–45 ל-7.5 ליברות של פחם לכל כוח סוס שעה.[1][2] בשל כך התרחב השימוש במנועי קיטור משאיבת מים במכרות פחם בעיקר (אנ'), שם היה הפחם זמין וזול, אל מכרות הברזל והמתכות הנוספות, שבלעדיהן לא הייתה המהפכה התעשייתית אפשרית. החידוש העיקרי והחשוב ביותר במנוע של ואט היה המעבה החיצוני, שהקטין בשיעור ניכר את הפסדי החום של המנוע לסביבה ועל כן הגדיל את נצילותו התרמית. חידושים חשובים נוספים היו משאבת אוויר, שיצרה תת-לחץ בצילינדר מתחת לבוכנה, ובידוד תרמי של הצילינדר באמצעות מעטפת לוחות עץ וחָלוּק קיטור (steam jacket) כדי להקטין עוד את הפסדי החום לסביבה. חידוש חשוב נוסף שהגה ויישם ואט היה התאמת מנוע הקיטור שפיתח להנעת מכונות; המנוע הרוטטיבי של ואט האיץ את הקמתם של מפעלי תעשייה כבדה וטקסטיל במקומות שלא היו סמוכים למקור מים להנעת מכונותיהם על ידי גלגלי מים. ואט המציא גם את מערכת הפרקים לתנועה מקבילה (אנ'), את תמסורת השמש והירח, את הווסת הצנטריפוגלי, את הדיאגרמה האינדיקטורית למדידת הספק המנוע ועוד.
התפוצה הרחבה של מנוע הקיטור של ואט התאפשרה במידה רבה הודות לשותפות המסחרית המוצלחת שלו עם התעשיין והממציא הבריטי מתיו בולטון (אנ') ולשיתוף הפעולה עם התעשיין והממציא ג'ון "איירון מד" וילקינסון, חלוץ תעשיית הברזל היצוק והבעלים של חברת קרון (אנ'). חברת "בולטון אנד ואט", שהוקמה ב-1775, הייתה אחת מיצרניות מנועי הקיטור הגדולות ביותר במאה ה-19. ממציאים ומהנדסים אחרים פיתחו עוד בימיו של ואט סוגים חדשים ויעילים יותר של מנועי קיטור בוכנאיים המבוססים על המנוע שפיתח, והשימוש בקיטור התרחב גם להנעת אוניות וקטרים.