מנשה (מלך יהודה)
דמות מקראית, מחשובי המלכים ביהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 643 לפנה"ס / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מְנַשֶּׁה, בנם של חזקיהו בן אחז וחפציבה[1], היה מחשובי מלכי יהודה, מלך בשנים 697 לפנה"ס עד 642 לפנה"ס. לפי המקרא הוא עלה למלוכה בגיל 12. מנשה שיקם את הממלכה שנחרבה בעקבות מסע סנחריב וניהל יחסים הרמוניים עם שליטי אשור. בימיו זכתה יהודה לתקומה יחסית, מבחינה כלכלית. הוא היה המלך ששלט הכי הרבה זמן בהיסטוריה של עם ישראל, 55 שנים[1].
עובדות מהירות לידה, פטירה ...
איור משנת 1553 | |||||||||||
לידה |
709 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
643 לפנה"ס (בגיל 66 בערך) ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||||
מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
מקום קבורה | גן עוזא | ||||||||||
בת זוג | משלמת בת חרוץ | ||||||||||
שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
סגירה
מלבד המקורות המקראיים, מוזכר מנשה פעמיים בכתובת האשוריות ”מנשה מלך יהודה” (Menasî/Ninsi šar Iaudi), האחת ב"מנסרת נינוה א" של אסרחדון, והשנייה באנאלים של אשורבנפל[2].
מנשה הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכיאולוגית כדמויות היסטוריות[3][4].