מסכת מת
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מסכת מת או מסכת מוות היא יציקה (שעווה, טיח ולעיתים ארד), המיוצרת לפי פניו של אדם לאחר מותו. המסכה עשויה לשמש כפריט זיכרון או כבסיס לציור דיוקן. לעיתים ניתן לזהות דיוקנאות שנעשו בהתבסס על מסכת מת, על פי העיוותים האופייניים של תווי הפנים הנוצרים עקב משקל הגבס במהלך יצירת התבנית. בעת העתיקה נעשה שימוש בתבניות חרס ובקישוטים אחרים שהושמו על פני הנפטר לקראת טקס הקבורה. הידועות שבמסכות מסוג זה הן אלה ששימשו במצרים העתיקה, כגון זו של תות ענח' אמון.
במהלך ה-18 וה-19 נעשה במספר מדינות באירופה שימוש במסכות מתים לשם תיעוד תווי הפנים של גופות אלמוניות (עם המצאת הצילום התייתרה פונקציה זו).
מסכות מתים, כמו גם מסכות חיים (מסכות המיוצרות לפי פניהם של אנשים חיים), משמשות גם בפרנולוגיה ובאתנוגרפיה, לשם מטרות מדעיות או פסבדו-מדעיות.
המטרה העיקרית של מסכת המוות מימי הביניים ועד המאה ה-19 הייתה לשמש מודל לפסלים ביצירת פסלים וציורים של הנפטר לזכרו. רק בשנות ה-18 של המאה הקודמת, מסכות אלה זכו להערכה עצמית.
בתרבויות אחרות מסכת מוות עשויה להיות מסכת לוויה, תמונה המונחת על פני המנוח לפני טקסי הקבורה, ובדרך כלל נקברת יחד עם הנפטר. הידועים שבהם הם המסכות ששימשו במצרים העתיקה כחלק מתהליך החיטוי, כמו המסכה של תות ענת 'אמון וכמו מסכת אגממנון. מסכות המוות מקבלות רובד נוסף בכמה שבטים אפריקאיים, ששם קיימת האמונה כי לבישת מסכת מוות של אדם מת על פניו של אדם חי יכולה להעניק את כוחו של הנפטר על העונד את המסכה.
בחלק ממדינות אירופה, היה מקובל כי מסכות המוות יוכלו לשמש כחלק מפניו של המנוח, שהיא מוצגת בבית הלוויות הממלכתיות. כלומר, מסכות המוות שימשו כפורטרטים שנצבעו כדי להראות בפעם האחרונה את המת שוכב במנוחה. במהלך המאה ה-18 וה-19 השתמשו גם במסכות המוות לתיעוד פניהם של נפטרים אנונימיים לצורך זיהוי עתידי. פונקציה זו הוחלפה לאחר מכן בצילום שלאחר המוות. במקרים של אנשים שפניהם נפגעו במותם, היה מקובל להשתמש באותה הטכניקה של מסכת המוות על ידיו של המת.