מעמד האישה בחברה הערבית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
מיקומן הפיזי והתודעתי של נשים מוסלמיות במזרח התיכון מושפע מהיבטים שונים ומגוונים: חברתיים, פוליטיים, תרבותיים, כלכליים, גאוגרפיים, היסטוריים ובעיקר דתיים. תפיסת האישה במרחב הציבורי המוסלמי, לעומת המרחב הפרטי, שונות באופן מהותי זו מזו. הן באות לידי ביטוי בכל מעגלי החיים, החל מחינוך, דרך כתבי דת, ספרות, רפואה, אמנות, מחקר אקדמי ועוד.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה, היצמדות לעובדות והתרחקות ממחקר מקורי. | |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ערכים ונורמות שעוצבו במשך השנים מנחים את האופן בו נשים מוסלמיות מתנהלות במרחב הציבורי לעומת הפרטי. בנוסף קיים המרחב הווירטואלי, שנוכחותו מעמיקה בשנים האחרונות. קיים שילוב הרשתות החברתיות באופן עמוק במהפכות חברתיות ופוליטיות, כגון "האביב הערבי" שהחל בשנת 2010 בתוניס והתפשט למדינות ערביות רבות, וכלל גל של התקוממויות עממיות נגד השלטון המדכא.
על אף שחלקן היחסי של נשים באוכלוסייה שווה בערך לחלקם של הגברים, לדוגמה חלקן של הנשים בישראל בשנת 2011 על פי הלמ"ס היה 50.6 אחוז, מעמדן של הנשים אינו שווה למעמד הגברים בכל תחומי החיים: בהשכלה, בתעסוקה, בפוליטיקה וכן ביכולת התנועה והנראות במרחב הציבורי. הדבר נכון במיוחד בחברה המוסלמית.
תהליכים חברתיים רבים שאירעו בשנים האחרונות בחברה המוסלמית לא הובילו לשינוי מהותי במעמד האישה. נהוג לחשוב כי ככל שחברה היא בלתי מפותחת וענייה, כך מעמד האישה בה הוא בעייתי, נחות ומורכב. מבט על ההתקדמות הטכנולוגית והקדמה הכלכלית במדינות המפרץ, סעודיה, איראן ואחרות מעיד כי קשר זה אינו המקור היחיד, אם בכלל, לפער בנראות הנשים במרחב הציבורי בחברה המוסלמית. ניתן לבחון יחסי נשים ומגדר בערב הסעודית ולהביא את הדוגמה של מנאל אל שאריף הסעודית, שנדונה למאסר בשנת 2011 בגין נהיגה במכוניתה, בארצה נשים לא היו רשאיות לנהוג. בשנת 2018 הותר לראשונה לנשים בערב הסעודית להוציא רישיון נהיגה[1]. זהו צעד המצביע על תהליך של שינוי ביחס לאישה בחברה הערבית.
כיום נשות אקדמיה מוסלמיות רבות יוזמות צעדים לשינוי המכונים "הג'יהאד המיגדרי". על פי חוקרות אלה, המסורת האיסלאמית נותרה ברובה פטריארכלית. כלומר - מקורות הדת, עליהם מבוססת המסורת האסלאמית, מקבלים פרשנות רק על ידי גברים מוסלמים, שלפיה נקבעים אמות מידה, חוקים והנחיות התנהגות במרחב הציבורי והפרטי. גברים אלה מבקשים לשמור על ההגדרות הקיימות של מעמד האישה המוסלמית, וככל הנראה זו הסיבה לכך שנשים מוסלמיות, אשר חיו בתנאי שעבוד פיזי ורגשי במשך מאות שנים, קיבלו את המצב כעובדה מוגמרת וכמצב טבעי.