משגר לוויינים וחלליות

משגר לוויינים וחלליות (מַרְקִיעַ)[1][2] הוא טיל שמשמש לשיגור לוויינים או חלליות לחלל. בקצהו העליון של המשגר נמצאת חופת המטען שצורתה חרוט, ובתוכה המטען המשוגר לחלל. המטען הוא לוויינים, גשושיות או מכשירים אחרים, או אסטרונאוטים למשימה בחלל. השיגור מתבצע מכן שיגור.

ערך זה עוסק בעצם שנועד לשאת לוויינים או חלליות לחלל. אם התכוונתם לשימושים אחרים של המונח משגר, ראו משגר.

בדרך כלל, המשגר הוא טיל רב-שלבי המאפשר להגיע למהירויות גבוהות. השלבים שסיימו את פעולתם מתנתקים מהמשגר ונופלים. כאשר מדובר בלוויין, השלב האחרון של המשגר נועד להעלות את הלוויין עד למסלול שתוכנן לו ובמהירות שתוכננה לו, ואז לשנות זווית לכיוון אופקי כלפי כדור הארץ. לאחר זאת גם השלב האחרון מתנתק ומתרחק מהלוויין כדי לא להתנגש בו, והלוויין ממשיך לחוג בעצמו.

ישראל נמנית עם המדינות המעטות שלהן יש יכולת שיגור לוויינים, באמצעות משגר לוויינים בשם שביט. משגר זה משמש לשיגורם של לוויינים צבאיים למסלול נמוך. לווייני תצפית אזרחיים שיוצרו בישראל שוגרו עד כה בידי רוסיה.

אף ששיגור לוויינים לחלל מתבצע משנת 1957, עדיין נכשלים מעת לעת שיגורים של לוויינים וחלליות. כישלונות אחדים:

• הפעלתו הראשונה של משגר הלוויינים אריאן 5, ב-4 ביוני 1996, הסתיימה בהשמדה עצמית 40 שניות לאחר שהחלה, כתוצאה מבאג בתוכנת הניווט של המשגר.
• מתוך עשרה שיגורים של לוויינים ישראליים מסדרת "אופק" נכשלו שני שיגורים.