משוואת קלאוזיוס-קלפרון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משוואת קלאוזיוס-קלפרון (Clausius-Clapeyron, על שם רודולף קלאוזיוס ואמיל קלפרון) בתרמודינמיקה, היא משוואה המתארת את הקשר בין הלחץ והטמפרטורה במעבר בין שני מצבי צבירה של החומר.
נהוג לתאר את מצבי הצבירה של החומר בדיאגרמת פאזות T-P. זהו תרשים דו-ממדי שבו ציר x מתאר את הטמפרטורה T וציר y – את הלחץ P: העקומות בתרשים מפרידות בין אזורים שמתארים מצבי הצבירה שונים של החומר: גז, נוזל ומוצק. בתנאי טמפרטורה ולחץ שנמצאים על העקומות החומר יכול להימצא בשיווי משקל בין שתי הפאזות - חלק מהחומר יהיה בפאזה אחת והשאר בפאזה האחרת. משוואת קלאוזיוס-קלפרון מאפשרת לחשב את העקומות האלה, הנקראות עקומות דו־קיום או קווי דו־קיום.
משוואת קלאוזיוס-קלפרון לקווי הדו-קיום היא:
כאשר הוא השיפוע (נגזרת) של עקומת הדו-קיום, הוא החום הכמוס (פר חלקיק), היא הטמפרטורה ו- הוא השינוי בנפח הספציפי (נפח ליחידת מסה) בעת שינוי הפאזה.