משפט בני הערובה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
משפט בני הערובה, ובשמו הרשמי: ארצות הברית נגד וילהלם ליסט ואח' (באנגלית: The United States of America vs. Wilhelm List, et al.) נערך בין 8 ביולי 1947 ל-19 בפברואר 1948 והיה השביעי מבין שנים-עשר משפטי נירנברג הנוספים אשר התנהלו בפני בית דין צבאי אמריקאי בהיכל הצדק בנירנברג, גרמניה.
משפט בני הערובה מכונה אף "התיק הדרום-מזרחי" כיוון שהנאשמים היו כולם גנרלים שהובילו כוחות בחזית הדרום-מזרחית באירופה בעת המערכה בבלקנים, ביוון, אלבניה ויוגוסלביה של אותה העת. אנשי הצבא הגרמנים הואשמו באחריות לנטילת בני ערובה מקרב אזרחים וכן הוצאה להורג של אזרחים אלה ושל פרטיזנים יוגוסלבים, אשר בוצעו החל משנת 1941.
המשפט התנהל בפני הרכב שופטי בית הדין הצבאי בו ישבו, צ'ארלס פ. ונרסטרום, עורך דין מאיווה, ג'ורג' ג'. בורק ממישיגן ואדוארד פ. קרטר מנברסקה. התובע הראשי במשפט היה בריגדיר גנרל טלפורד טיילור. כתב האישום הוגש לבית המשפט ב-10 במאי 1947 והמשפט התנהל מה-8 ביולי 1947 ועד ה-19 בפברואר 1948. מבין 12 הנאשמים שהועמדו לדין, פרנץ במה התאבד בטרם הקראת כתב האישום ומקסימיליאן פון וייכס שוחרר מן המשפט בגלל מצבו הרפואי. מתוך עשרת הנאשמים הנותרים, שניים זוכו והאחרים נידונו לעונשי מאסר שבין שבע שנים למאסר עולם.