משתמש:Yiftaa/טיוטה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ויליאם ג'ון אוונס (באנגלית: William John Evans; נולד ב-16 באוגוסט 1929 - 15 בספטמבר 1980) היה פסנתרן ומלחין ג'אז אמריקאי שפעל בעיקר במסגרת של מוביל טריו על הפסנתר[1]. השימוש שלו בהרמוניה אימפרסיוניסטית, פרשנותו הייחודית לרפרטואר ג'אז מסורתי, הכתיבה המורכבת והמזוהה שלו והקווים המלודיים שכתב לשיריו היוו השראה לעשות מוזיקאים במשך דורות.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
אוונס ב-1961 | |
לידה |
16 באוגוסט 1929 ארצות הברית ניו ג'רזי, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
15 בספטמבר 1980 (בגיל 51) ארצות הברית ניו יורק, ארצות הברית |
שם לידה | ג'ון ויליאם אוונס |
שם במה | ביל אוונס |
מוקד פעילות | ארצות הברית |
תקופת הפעילות | 1950–1980 (כ־30 שנה) |
מקום לימודים | בית ספר מאנס למוזיקה |
עיסוק |
פסנתרן מעבד מלחין |
סוגה | קול ג'אז, ג'אז מודאלי, הזרם השלישי |
כלי נגינה | פסנתר |
חברת תקליטים | ורב רקורדס |
שיתופי פעולה בולטים | מיילס דייוויס, ג'ורג' ראסל, קנונבול אדרלי, פילי ג'ו ג'ונס, צ'ט בייקר, פול מושן, סקוט לאפארו, מרטי מורל, אדי גומז, ג'ים הול |
פרסים והוקרה |
7 פרסי גראמי היכל התהילה של DownBeat Jazz |
אוונס נולד בפליינפילד, ניו ג'רזי, ארצות הברית. לאחר סיום לימודיו למד מוזיקה קלאסית באוניברסיטת דרום מזרח לואיזיאנה וקומפוזיציה בבית ספר מאנס למוזיקה, בניו יורק. ב-1955 הוא עבר לניו יורק, שם עבד עם המוזיקאי ג'ורג' ראסל. ב-1958, אוונס הצטרף לסקסטט של מיילס דייוויס, שם היה הלבן היחיד, עמו הקליט ב-1959 את אלבום הג'אז המודאלי "Kind of Blue", אלבום הג'אז הנמכר ביותר אי פעם[2].
בסוף 1959, עזב אוונס את להקתו של מיילס דייויס והחל את הקריירה שלו כסולן, עם הבסיסט סקוט לאפארו והמתופף פול מושן, קבוצה שנחשבת כיום כטריו ג'אז מודרני מכונן. ב-1961 הקליטו הטריו שני אלבומים בעת הופעות במועדון הג'אז "Village Vanguard" הניו יורקי, Sunday at the Village Vanguard ו-Waltz for Debby; עשרה ימים בלבד לאחר שפורסמו האלבומים, לאפארו נהרג בתאונת דרכים. עקב כך שקע אוונס לתקופה של מספר חודשים בהסתגרות ולא הופיע כלל, אך לאחר מכן חידש את ההרכב עם הבסיסט צ'אק ישראלס.
ב-1963 הקליט אוונס את Conversations with Myself, אלבום סולו ראשון מטעמו שבוצע על ידו בלבד. ב-1966 חידש את הטריו פעם נוספת, הפעם עם הבסיסט אדי גומז, במה שהפך לטריו המוכר של אוונס, עמו עבד במשך 11 שנה.
רבות מיצירותיו של אוונס, בהן "Waltz for Debby", "Israel" ואחרות, הפכו לסטנדרטים, ובוצעו להן גרסאות כיסוי רבות. אוונס היה מועמד ל-31 פרסי גראמי וזכה ב-7.