מתקפת גורליצה-טרנוב
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתקפת גורליצה-טרנוב במלחמת העולם הראשונה הייתה מתקפה של צבא הקיסרות הגרמנית והצבא האוסטרו-הונגרי נגד צבא האימפריה הרוסית. הוא נערך בחזית המזרחית, בפולין של היום, בתאריכים 1 במאי 1915 – 18 בספטמבר 1915 והסתיים בניצחון של מעצמות המרכז ובנסיגה גדולה של הרוסים מפולין וגליציה.
 | |||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | |||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | |||||||||||||||||
| תאריכים | 1 במאי 1915 – 15 בספטמבר 1915 (138 ימים) | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | הנסיגה הגדולה | ||||||||||||||||
| מקום | החזית המזרחית, בפולין של היום | ||||||||||||||||
| קואורדינטות |
49°39′16″N 21°09′33″E | ||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מעצמות המרכז | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
|
מתקפת גורליצה-טרנוב והנסיגה הרוסית הגדולה. הקו הרציף - החזית לפני המתקפה. הקו המקווקו - החזית לאחר המתקפה והנסיגה הרוסית הגדולה | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
בתחילת המלחמה, הובסו הרוסים בפרוסיה המזרחית על ידי הצבא הגרמני בפיקודו של פאול פון הינדנבורג בקרב טננברג (אוגוסט 1914) ובקרב הראשון על האגמים המזוריים (ספטמבר 1914).
בחלק הדרומי של החזית התמודדו הרוסים מול הצבא האוסטרו-הונגרי שפתח בהתקפה ואילץ את הרוסים לסגת משטח שהיום הוא מרכז פולין. הרוסים התאוששו ובסוף ספטמבר 1914 הם פתחו במתקפת נגד ואילצו את האוסטרו - הונגרים לסגת נסיגה עמוקה. הגרמנים ניסו לעזור להם אך הובסו בקרב על הוויסלה. שיאה של מתקפת הרוסים היה כיבוש מבצר פשמישל לאחר מצור של 133 יום. הרוסים התכוננו להמשך המתקפה לעבר שלזיה שהייתה מרכז תעשייתי גדול. הגרמנים תקפו אותם ליד לודז' (קרב לודז') ואילצו אותם לסגת במקצת עד מזרחית לוורשה.
במהלך השבועות הבאים המשיכו החיילים הרוסים ללחוץ קדימה אל מעברי הקרפטים בדרום גליציה. בקרבות חורף עזים תקף גנרל קונרד פון הוצנדורף, ראש המטה של הצבא האוסטרו-הונגרי, את הרוסים בניסיון לדחוף אותם לאחור. שני הצדדים סבלו קשות, אבל הרוסים החזיקו מעמד. בשלב זה מחצית מחיילי הצבא האוסטרו-הונגרי שנכנסו למלחמה נפגעו. קונרד התחנן לתגבורת גרמנית נוספת כדי להחזיק את המעברים. ראש המטה הכללי הגרמני הגדול אריך פון פאלקנהיין סירב, אך באפריל 1915 איים קונרד על שלום נפרד אם הגרמנים לא יעזרו. [15]
הרמטכ"ל האוסטרו-הונגרי קונרד פון הצנדורף לחץ על הרמטכ"ל הגרמני אריך פון פאלקנהיין לצאת למתקפה בגליציה. פאלקנהיין בתחילה סירב כי סבר שהלחימה העיקרית היא בחזית המערבית אך לבסוף השתכנע ומינה את הגנרל אוגוסט פון מקנזן לעמוד בראש המתקפה.
קונרד פגש את פאלקנהיין בברלין ב-14 באפריל, שם סוכמו פרטים אחרונים על תוכניתו של פאלקנהיין, וכעבור יומיים הוצאו פקודות להקמת הארמייה ה-11 הגרמנית, שכללה את קורפוס המשמר שתוגבר על ידי הדיוויזיה ה-119, קורפוס המילואים ה-41 שתוגבר על ידי דיוויזיית הרגלים הבווארית ה-11, והקורפוס ה-10. הארמייה הרביעית של הארכידוכס יוזף פרדיננד תהיה כפופה לארמייה הגרמנית החדשה. בסופו של דבר, דיוויזיית הרגלים ה-119 והדיוויזיה הבווארית ה-11 קובצו יחד בקורפס קנויסל, וכוחות נוספים בדמות הקורפוס האוסטרו-הונגרי ה-6 נוספו לארמייה ה-11. פאלקנהיין שהתרשם מהחוסן של החיילים הגרמנים בחזית המערבית כאשר הצרפתים תקפו בסוף 1914 ושוב בתחילת 1915, ואימץ את הצעתו של אוברסט ארנסט פון וריסברג... והורה לכמה דיוויזיות למסור את אחד מארבעת הגדודים שלהם ולצמצם את סוללות הארטילריה שלהם משישה תותחים לארבעה." כוחות אלו שימשו ליצירת דיוויזיות חדשות עבור הארמייה ה-11 החדשה.
קונרד נאלץ להיכנע לתנאיו של פאלקנהיין. המתקפה המשותפת תהיה על ידי קבוצת צבא אוסטרו-גרמנית בפיקודו של גרמני, שפקודותיה מפאלקנהיין יועברו באמצעות הפיקוד האוסטרו-הונגרי. הקבוצה תכיל את הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית (שמונה דיוויזיות חיל רגלים ודיוויזיות פרשים אחת) בפיקודו של הארכידוכס יוזף פרדיננד, שהיה חייל מנוסה. הגרמנים הקימו את הארמייה ה-11 חדשה שהורכבה משמונה דיוויזיות, מאומנות בטקטיקות תקיפה במערב. הם הובאו מזרחה ב-500 רכבות.
הארמייה ה-11 הונהגה על ידי מפקד הארמייה הגרמנית התשיעית לשעבר, גנרל אוגוסט פון מקנזן, עם אוברסט הנס פון זקט כראש המטה. מולם ניצבה הארמייה השלישית הרוסית עם שמונה עשרה וחצי דיוויזיות רגלים וחמש וחצי דיוויזיות פרשים, תחת הגנרל רדקו-דימיטרייב. למקנזן סופקה רכבת חזקה של ארטילריה כבדה בפיקודו של גנרל-מיור אלפרד ציתן, שכללה את המרגמות הגרמניות והאוסטרו-הונגריות הענקיות שרסקו מבצרים צרפתיים ובלגים. מטוסים סופקו לכוון את האש הארטילרית, מה שהיה חשוב במיוחד מכיוון שהתחמושת הייתה מועטת בשני הצדדים: ניתן היה לאגור רק 30,000 פגזים להתקפה. יתרון משמעותי נוסף היה שירות טלפון השדה הגרמני, שהתקדם עם התוקפים, ובכך אפשר לתצפיתנים בקו החזית לכוון אש ארטילרית. כדי להגביר את ניידותם בדרכים המועטות, לכל דיוויזיה גרמנית סופקו 200 עגלות אוסטרו-הונגריות קלות עם נהגים.
הארמייה ה-11 הגרמנית הייתה מוכנה להתחיל בהפגזות ארטילריה עד ה-1 במאי, כאשר קורפוס קנויסל פרוס דרומית-מערבית לגורליצה, עם קורפוס המילואים ה-41 בראשות הרמן פון פרנסואה, הקורפוס האוסטרו-הונגרי השישי בראשות ארתור ארץ פון שטראוסנבורג, וקורפוס המשמר בראשות קרל פון פלטנברג, פרוסים מדרום לצפון, בזמן שהקורפוס ה-10 הוחזק בעתודה. הארמייה הרביעית של יוזף פרדיננד נפרסה מצפון לגרמנים בגרומניק. הארמייה השלישית הרוסית נפרסה עם הקורפוס ה-10 בראשות ניקולאי פרוטופופוב, הקורפוס ה-21 בראשות יאקוב שצ'קינסקי, והקורפוס ה-9 בראשות דמיטרי שצ'רבצ'וב, פרוסים מדרום לצפון.
.jpg)
.jpg)
פאלקנהיין העביר את המטה הגרמני העליון, OHL (Oberste Heeresleitung), לפלס בשלזיה, מרחק שעה נסיעה מהמפקדה האוסטרית. כדי למנוע ריגול, הועברו התושבים המקומיים מהשטח המצטבר. בצפון הארמיות התשיעית והעשירית הגרמניות ביצעו התקפות הסחה שאיימו על ריגה. ב-22 באפריל, הגרמנים פתחו במתקפת גז רעל הראשונה ליד איפר, וחשפו את מה שאולי היה נשק מכריע רק כדי להסיח את דעתם של מדינות ההסכמה במערב. למקנזן היו עשר דיוויזיות רגלים ודיוויזיית פרשים אחת (126,000 איש, 457 תותחים קלים, 159 תותחים כבדים ו-96 מרגמות) לאורך 42 ק"מ (26 מייל) של גזרת ההבקעה. מולו עמדו חמש דיוויזיות רוסיות המורכבות מ-60,000 איש, אך עם מחסור חריף בארטילריה. לתמיכה באש, הרוסים יכלו לסמוך רק על 141 תותחים קלים וארבעה תותחים כבדים. אחד מהארבעה נפגע מיד עם תחילת הקרב.
למפקד העליון הרוסי, הנסיך הגדול ניקולאי ניקולאייביץ', נודע שגרמנים תגברו את כוחותיהם באגפיו אך הוא לא ביצע מהלך נגדי.
המתקפה התחילה ב-1 במאי 1915 בסביבות הערים גורליצה וטרנוב, דרומית - מזרחית לקרקוב ומכאן שמה. באותו יום, ארטילריה של מעצמות המרכז פתחה באש הטרדה, וטיווחה את התותחים. למחרת בבוקר בשעה 06:00 הם החלו בהפגזה מתמשכת מתותחי שדה ועד הוביצרים כבדים, בשעה 09:00 הצטרפו המרגמות. פצצות המרגמה הענקיות היו מפחידות במיוחד, מהפיצוץ שלהם נהרגו חיילים עשרות מטרים מהפיצוץ. הביצורים הרוסיים היו "... יותר שוחות רדודות מתעלות". לפי פרנסואה, "המרגמות החלו בעבודתן ההרסנית. האדמה רעדה, נראה היה שהגיהנום השתחרר". לדברי ארץ פון שטראוסנבורג, "המתח שלנו הגיע לשיאו כאשר חיל הרגלים יצא לדרכו מעמדות התקיפה שלהם בדיוק בשעה 10". מקנזן כבר הגדיר "קווים שצריך להגיע אליהם בצורה אחידה ואם אפשר בו-זמנית, מבלי למנוע מהחיילים להמשיך ביחד לאבטח את הגזרה הבאה במידת האפשר". לאחר היום הראשון, דיווח מקנזן, "עד כה, הכל מתנהל כשורה", וב-3 במאי הוא דיווח ש-12,000 שבויים נלכדו. פרנסואה דיווח, "גורליצה כמעט נהרסה; החלק של העיירה שנלחם דומה לים של חורבות." לאחר מכן הוציא מקנזן פקודות להתקדמות על נהר ויסלוקה כיעד הבא, שהיווה את קו ההגנה הרוסי השלישי והאחרון. בינתיים, עתודות רוסיות בדמות הקורפוס הקווקזי השלישי, לא יכלו לספק הקלה לפחות ליום אחד. אולם, מכיוון שקורפוס זה הוטל לקרב לשיעורין, הם הוכיחו ערך מוגבל במניעת התקדמות הגרמנים.
רדקו דימיטרייב שלח במהירות שתי דיוויזיות כדי לבלום את פריצת הדרך האוסטרו-גרמנית, אבל הן הושמדו לחלוטין לפני שהספיקו לדווח בחזרה למטה. מנקודת המבט הרוסית, שתי הדיוויזיות פשוט נעלמו מהמפה. ב-3 במאי הנסיך הגדול ניקולאי היה מודאג מספיק כדי לספק שלוש דיוויזיות נוספות ולאשר נסיגה מוגבלת. הקורפוס ה-12 הרוסי ליד מעבר דוקלה החל בנסיגתו, וכך גם הקורפוס ה-24 ליד נובי ז'מיגרוד, מה שסימן שהשליטה הרוסית בקרפטים הפכה קלושה יותר ויותר.
דיוויזיית הרגלים ה-20 של קורפוס אמיך, קורפוס קנויסל שונה לאחר שאוטו פון אמיך השתלט על הפיקוד, כבשה את נובי ז'מיגרוד. באמצעות גשר שלם מעל הוויסלוקה, דיוויזיה זו הצליחה להתקדם לוויאצ'נו. עד ה-5 במאי התוקפים עברו את שלושת קווי החפירות שהתנגדו להם, עד ה-9 במאי הם הגיעו לכל היעדים שהוקצו להם. הנסיך הגדול ניקולאי התיר נסיגה מוגבלת, אך דחה את העצה לבנות עמדה מבוצרת היטב הרחק מאחורי הקו הקדמי ולאחר מכן לחזור אליה. בשלב זה התקפות הנגד הרוסיות הפכו נואשות יותר, ולעיתים קרובות השליכו טירונים חדשים לקרב, חלקם חמושים רק ברימונים או באלות עץ.
ב-6 במאי, ציין מקנזן, "לאורך כל הקו מהויסלה הרחק אל הרי הקרפטים, האויב נסוג. היום אני חושב שיש לנו כבר 60,000 שבויים". עד ה-11 במאי, אנשיו של אמיך הגיעו לפאתי סאנוק, בעוד שפרנסואה הגיע לנהר סאן, התקדמות של 97 ק"מ תוך עשרה ימים. מטרתו של מקנזן הפכה אז לאבטחת קו הסאן, לפני שהתקדם לרווה-רוסקה. בשלב זה של הקרב, לפי בוטאר, "הקורפוסים ה-10 וה-24 הפסיקו למעשה להתקיים, בעוד שהקורפוס ה-9 איבד 80 אחוז מכוחו הלוחם", והקורפוס הקווקזי ה-3 איבד שני שלישים מהכוח הלוחם. ב-10 במאי, ולדימיר דראגומירוב כתב לנסיך הגדול ניקולאי, "העמדה האסטרטגית של כוחותינו חסרת סיכוי. במיוחד, אני רואה את חובתי לציין את עמדת הארמייה הרביעית, שתהפוך למסוכנת מאוד אם האויב יפרוץ דרך לאורך הסאן התחתי."
ב-12 במאי, הורה מקנזן להקים ראשי גשר בירוסלב וראדימנו. ב-15 במאי, ירוסלב נלכדה והגרמנים החלו לחצות את הסאן שם ב-17 במאי. ראדימנו נכבשה ב-24 במאי. הארמייה השלישית של דימיטרייב והקורפוס ה-12 הועברו תחת שליטת הארמייה השמינית של אלכסיי ברוסילוב בניסיון של הנסיך הגדול ניקולאי לבלום את פריצת הדרך הגרמנית. זמן קצר לאחר מכן, דימיטרייב הודח, והוחלף על ידי לאוניד לש.
ב-28 במאי, דיוויזיית המילואים ה-81 של קורפוס המילואים ה-41 הגרמני כבשה את סטובנו ונאקלו מצפון למצודת פשמישל. ב-31 במאי החלו הגרמנים לכבוש את המבצרים המקיפים את המצודה, וברוסילוב הורה לנטוש אותה. דיוויזיית הרגלים הבווארית ה-11 של קנויסל צעדה פנימה ללא התנגדות ב-3 ביוני. הארמייה השלישית של לש נסוגה אז לנהר טאניו, ואילו הארמייה השמינית של ברוסילוב נסוגה לכיוון למברג ליד גרודק. יתר על כן, ברוסילוב נצטווה לוותר על הקורפוסים הקווקזי ה-5 וה-22 שלו, כדי שהארמייה השלישית תוכל ליצור אגף דרומי בשילוב עם הקורפוסים הקווקזי ה-2 וה-29 שלה. האגף הדרומי הזה של הארמייה השלישית, בראשותו של ולדימיר אולוקוב, היה אמור למנוע ממקנזן לכבוש טריטוריה נוספת.
היעד הבא של מעצמות המרכז היה המשך התקדמות מזרחה מראש גשר במאגיירוב, והכיבוש הסופי של למברג, דבר שינתק את קווי התקשורת בין החזית הצפון-מערבית לחזית הדרום-מערבית הרוסית. מקנזן לא רק יפקד על הארמייה ה-11 שלו אלא גם על הארמייה הרביעית האוסטרו-הונגרית, מתוגברת עם הקורפוסים ה-10 וה-17, על האגף הצפוני שלו, והארמייה השנייה האוסטרו-הונגרית, מתוגברת עם קורפוס בסקידן, על האגף הדרומי שלו. סדר הכוחות של הארמייה ה-11, מצפון לדרום, כלל את הקורפוס של קרל פון בהר, הקורפוס ה-10 של אוטו פון אמיך, קורפוס המילואים ה-22 של אויגן פון פאלקנהיין, קורפוס המשמר של קרל פון פלטנברג, הקורפוס ה-6 האוסטרו-הונגרי של ארתור ארץ פון שטראוסנבורג וקורפוס המילואים ה-41 של הרמן פון פרנסואה.
המתקפה החלה ב-13 ביוני, ועד ה-17 ביוני, הגרמנים דחקו את קו החזית אחורה 29 ק"מ לעמדות ליד גרודק. המתקפה הגרמנית החלה שוב ב-19 ביוני, לאחר שביום הקודם הם קידמו את הארטילריה הכבדה שלהם עם סיור אווירי תואם. הרוסים חזרו לנסיגה מהירה, וב-21 ביוני הורה הנסיך הגדול ניקולאי לנטוש את גליציה. ב-22 ביוני נכנסו האוסטרו-הונגרים של מקנזן ללמברג לאחר התקדמות של 310 ק"מ (190 מייל), קצב ממוצע של 5.8 ק"מ (3.6 מייל) ליום. שדות הנפט בגליציה, חיוניים עבור הצי הגרמני, חזרו עד מהרה לתפוקה מלאה ונלכדו 480,000 טונות של נפט הדרוש מאוד.
הקרבות על הנהרות בוג וזלוטה ליפא סיימו את מתקפת גורליצה-טרנוב, שבמהלכה הצליחו צבאות מעצמות המרכז להנחיל את התבוסה הגדולה ביותר לחיילי האימפריה הרוסית. המבצע, שנמשך 70 יום, מבחינת מספר החיילים המעורבים (כולל הקרביים והלא קרביים - 4.5 מיליון איש משני הצדדים), מבחינת הנפגעים של היריבים (בשני הצדדים יותר מ-1.5 מיליון איש), ובמונחים של שלל, היה אחד הגדולים ביותר במהלך מלחמת העולם הראשונה.
אבדות כבדות בקרבות מאי אילצו את הצבאות הרוסיים לסגת מגליציה בתחילת יוני 1915, ובמהירות כה רבה עד שהעמדות המבוצרות שהוכנו מאחור נותרו נטושות. היציבות הנמוכה של חיילי הארמייה השמינית הרוסית, שיצאה מלבוב ב-22 ביוני, הפכה לסיבה לנזיפות חריפות מהמפקדה הקדמית. בצבאות הרוסים מדרום לנהר פיליקה הועברו 26 דיוויזיות חי"ר והוטלו לקרב תוך 70 יום, שתי דיוויזיות שמירה נוספות נותרו בעתודה. אבל עבור צבאות מעצמות המרכז, הניצחון גבה מחיר יקר. העתודות שהגיעו (6.5 דיוויזיות) שהופעלו במהלך המתקפה נוצלו עד תחילת יולי במלואם. למרות שלחיילות הרוסים ברגעים מסוימים של הקרבות חסרו פגזי ארטילריה (בעוד שצריכת הפגזים הייתה הגבוהה ביותר מאז תחילת המלחמה), הם היו מצוידים היטב במחסניות רובים ושמרו על יתרון במספר המקלעים. אש מכוונת מנשק קל במיומנות הייתה יעילה מאוד, והתקפות חזיתיות מסיביות עלו לכוחות המנצחים ביוקר, מה שבא לידי ביטוי בהצטמצמות הדרגתית של החזית הפורצת.
המידע הרשמי הזמין על אבדות הצדדים הלוחמים מאפשר להבהיר את מספר המתים במבצע. מספר זה מורכב מההרוגים והנעדרים, שלא נלקחו בשבי. הפיקוד העליון של צבא אוסטריה-הונגריה (AOK) והפיקוד הגרמני העליון של כל הכוחות הגרמניים במזרח (Ober Ost) הכריזו כי לכדו בתקופה שבין תחילת מאי – תחילת יולי 1915 בגליציה, בוקובינה וממלכת פולין 3 גנרלים, 1,354 קצינים ו-445,622 חיילי הצבא הרוסי, 350 תותחים, 983 מקלעים. הצד הרוסי הודיע רשמית על לכידתם במאי-יוני 1915 של 100,476 שבויים (מתוכם 1,366 קצינים), 68 תותחים, 3 מרגמות ו-218 מקלעים של מעצמות המרכז.
על סמך נתונים אלו, ניתן להניח כי 170,628 איש מתו מצד החיילים הרוסים במבצע, ו-140,420 איש מתו מצד מעצמות המרכז. לאחר נסיגת החיילים הרוסים מגליציה, רק בתוך המחוזות הצבאיים של קרקוב, לבוב (למברג) ופשמישל, נקברו רשמית 566,833 חיילי צבאות רוסיה, גרמניה ואוסטרו-הונגריה שמתו מתחילת המלחמה. במקביל הונחה היסוד ליצירת רשת אנדרטאות מלחמה.
בעקבות התבוסה החליט הפיקוד העליון הרוסי, הסטאבקה, לסגת מגליציה ומפולין כדי לישר ולקצר את קו החזית ולתת זמן לצבא להתחיל ולבנות את עצמו לקראת המשך המלחמה.
הגרמנים נכנסו לוורשה ב-4 באוגוסט 1915. הרוסים הוכו מכה קשה על ידי הגרמנים והאוסטרו-הונגרים ששבו 250,000 חיילים רוסים.
לאחר מתקפת גורליצה-טרנוב לא היו אירועים משמעותיים בחזית המזרחית עד למתקפת ברוסילוב ביוני 1916.
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
