נבוריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נבוריה או ח'ירבת נרבתין, היה יישוב יהודי על הר ביריה שהתקיים בימי בית ראשון, תקופת בית שני, ועד לתקופה הביזנטית ובו שרידי בית כנסת עתיק המתוארך לסוף המאה ה-1. במקום נובע מעיין, עין נבוריה. כיום אתר שקק"ל שיפצה ופתוח לציבור ביער ביריה.
היסטוריה | |
---|---|
תקופות | תקופת בית ראשון, תקופת בית שני |
אתר ארכאולוגי | |
ארכאולוגים | היינריך קוהל, קרל ואצינגר |
מיקום | |
מדינה | ישראל |
קואורדינטות | 32°59′31″N 35°31′00″E |
(למפת ישראל רגילה) | |
באתר נמצאו שרידים ליישוב מתקופת הברזל ומימי הבית הראשון. הכפר, אשר התגלה כבעל אוכלוסייה יהודית שגשג בתקופת בית שני, בעת שהתחברו ספרי המשנה והתלמוד. הוא מזוהה עם כפר נבוריא, מולדתם של אמוראים מדור רביעי, בהם רבי יהודה איש כפר נביריא[1]. מכאן יצא גם רבי יעקב איש כפר נבוריא, שלימד בצור וקיסריה בניגוד להלכות, ועל כך הלקו אותו ונזפו בו הרבנים.
היישוב ננטש מיושביו בתקופה הערבית הקדומה. שמו הערבי של המקום, ח'ירבת נברתין, שימר את צליל שמו של היישוב הקדום.
חפירה ראשונה באתר ערכו היינריך קוהל וקרל ואצינגר בשנת 1905, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת בגליל. בחפירות שערכה משלחת מארצות הברית נחשף בית כנסת, חדרי מגורים, מתקני מלאכה ועדויות לקיומה של מערכת מסתור תת-קרקעית. החופרים גילו באתר כלים מחרס, מאבן ומזכוכית, האופייניים לימי המשנה והתלמוד. בשוליים המערביים של הגבעה נמצאים קברים עתיקים.