נדר (יהדות)
התחייבות שאדם מקבל על עצמו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ביהדות, נֶדֶר הוא התחייבות שאדם נוטל על עצמו, פעמים רבות במשמעות דתית. החיוב לקיים נדר מופיע בתורה בספר במדבר: ”אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה.” (ספר במדבר, פרק ל', פסוק ג').
מבחינות רבות קיים דמיון בין נדר לשבועה, אולם קיימים הבדלים מהותיים ומעשיים ביניהם. המרכזי שבהם הוא, שבנדר אדם אוסר על עצמו משהו, ואילו בשבועה אדם יכול גם לחייב את עצמו לעשות משהו. בנוסף, בנדר האדם אוסר את החפץ על עצמו, ואילו בשבועה האדם אוסר על עצמו את המעשה.[1] הלכות הנדרים מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת נדרים.