נורדים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נורדים (או העם הנורדי) היו קבוצה אתנו-לשונית סקנדינבית בתקופת ראשית ימי הביניים אשר היו דוברים של השפה הנורדית העתיקה. השפה שייכת לענף הצפון גרמאני של השפות ההודו-אירופיות והיא קדמה לשפות הגרמניות המודרניות של סקנדינביה. במהלך סוף המאה ה-8 הסקנדינבים החלו בהתרחבות ניכרת לכל הכיוונים, בתקופה בה החל עידן הוויקינגים. מהמאה ה-19 ואילך נהוג בכתבים בשפה האנגלית לכנות את סוחרי הים, המתיישבים והלוחמים הנורדים ויקינגים. היסטוריונים רבים עם זאת נוטים להבחין בין הוויקינגים הנורדים מנורווגיה (שהיו נורדים) אשר התמקדו בעיקר בפלישה ובכיבוש של אירלנד, מערב בריטניה והאיים הצפוניים של האיים הבריטיים, לוויקינגים הדנים, שהתמקדו בעיקר בפלישה והכיבוש של אזור מזרח בריטניה.
צאצאיהם המודרניים של הנורדים כוללים את הדנים, האיסלנדים, תושבי איי פארו, הנורווגים והשוודים, אשר כטחן מכונים כיום לרוב "סקנדינבים" במקום נורדים.[1]