ניקיטה פאנין
מדינאי רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדינאי רוסי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרוזן ניקיטה איבנוביץ' פאנין (ברוסית: Никита Иванович Панин; 18 בספטמבר 1718 - 31 במרץ 1783) היה מדינאי ודיפלומט רוסי בתקופת יקטרינה הגדולה.
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: בעיות ניסוח. | |
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1718 (יוליאני) לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני גדנסק, האיחוד הפולני-ליטאי  |
|---|---|
| פטירה |
31 במרץ 1783 (יוליאני) לוח שנה לא מוגדר, ככל הנראה יוליאני סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
Annunciation Church of the Alexander Nevsky Lavra |
| תפקיד |
ראש המשרד לענייני חוץ (1763–1781) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
פאנין נולד בגדנסק וגדל בפרנו שבאסטוניה. אימו הייתה קרובת משפחה של אלכסנדר מנשיקוב מה שאיפשר את הגעתו לחצר כבר בגיל צעיר. בגיל 17 החל לשרת בצבא, ובשנת 1740 הוסמך לקצונה. הוא היה מקובל בחצר יליזבטה, קיסרית רוסיה. בשנת 1747 התמנה לשגריר בדנמרק, אך תוך מספר חודשים הועבר לסטוקהולם בשוודיה. הוא כיהן כשגריר בשוודיה במשך 12 שנים. היה בין מובילי מדיניות עימות עם צרפת ובין מקורבי אלכסיי בסטוז'ב-ריומין שהיה שר החוץ הרוסי. עם סילוק בסטוז'ב-ריומין מכל תפקידיו והתקרבות לצרפת מצבו של פאנין נהיה קשה. הוא לא הסתדר עם שר החוץ החדש מיכאיל וורונצוב ולכן ביקש לצאת מהשרות. באופן מפתיע התמנה למחנך של פאבל בנה של יקטרינה הגדולה. כתוצאה ממינוי זה חזר לסנקט פטרבורג והתקרב ליקטרינה.
אף על פי שפיוטר השלישי, קיסר רוסיה העניק לפאנין את עיטור אנדריי הקדוש הוא לא סמך עליו. פאנין הבין את הצורך בהפיכה שלטונית, אך לדעתו פאבל, החניך שלו, היה צריך להיות הקיסר. כתוצאה מהפכה שלטונית שהוא היה פעיל בה, יקטרינה הגדולה התמנתה לקיסרית. פאנין היה בדעה שיש צורך בהגבלת שלטון הקיסר (בדומה לנעשה בשוודיה) והכין הצעה של רפורמה שלטונית שהגיש לקיסרית. הפרויקט כלל הקמת מועצה מדינית שכל המסמכים החשובים היו צריכים לקבל את אישורה. יקטרינה הגדולה התלבטה בהקשר להצעת פאנין אך בסופו של דבר לא נתנה את הסכמתה להפעלת הרפורמה המוצעת. למרות זאת הוא לא סולק מהחצר. זאת ככל הנראה לאור מצבו המיוחד כמחנך של פאבל. היחסים שלו עם יקטרינה לא היו טובים במיוחד וכל הזמן הוא היה צריך להיאבק עם הקבוצה שתמכה באחים אורלוב - אלכסיי אורלוב וגריגורי אורלוב.
במשך תקופה ארוכה (מ-1762 ועד ל-1783) הוא היה בעמדת מפחת לקביעת מדיניות החוץ של המדינה. תחילה הוא היה היועץ הלא רשמי של הקיסרית. בשנת 1763 הוא קיבל תפקיד רשמי במשרד החוץ וקודם לסגן השר. אף על פי שניהל את המשרד לא קיבל את תפקיד הקנצלר, כקודמיו.
הוא שאף לארגן ברית של מספר מדינות נגד צרפת ואוסטריה. לצורך כך היה צריך לקשור בברית אחת את אנגליה, פרוסיה וסקסוניה שהיו ביניהם ניגודי אינטרסים פנימיים. ניסיון שלו לשיפור היחסים עם שוודיה גם לא צלח. הלחץ שלו על שוודיה היה גדול, אך כאשר השוודים ביצעו שינוי שלטוני בשנת 1772 אף על פי שזה היה למורת רוחם של הרוסים הם לא יכלו לעשות דבר לאור כך שהיו בעיצומה של מלחמה עם הטורקים.
הוא הצליח להגיע ליחסים טובים מאוד עם פרוסיה וזה איפשר לרוסים להגדיל את השפעתם על איחוד הפולני-ליטאי. בעקבות מאמצים שלו רוסיה הצליחה בכך שהשלטון באיחוד עבר לסטניסלאב פוניאטובסקי שהיה תחת השפעה רוסית חזקה. יחד עם זאת הוא לא העריך נכון את ההסתבכות שעלולה להיות לאור התערבות רוסית בעניין פולין ולא היה מוכן למלחמה שפרצה עם הטורקים בשנת 1768. הוא הואשם בכל הבעיות הפוליטיות שהיו במהלך המלחמה ובכך שלרוסיה לא היו בעלי ברית משמעותיים במלחמה זו. פרידריך השני ניצל את המצב לקידום תוכניותיו לחלוקת פולין בין פרוסיה, אוסטריה ורוסיה. הסכמה בנושא זה הייתה צריכה לסיים את המלחמה עם הטורקים כי אוסטריה הייתה צפויה להפסיק את תמיכתה בהם. אף על פי שכתוצאה ממהלך זה חלק של פולין סופח לרוסיה לא ניתן לראות בכך ניצחון גדול כי פרוסיה ואוסטריה קיבלו שטחים נרחבים ללא מאמץ של ממש. גריגורי אורלוב דיבר על כך שצריך להוציא להורג את יוזמי חלוקת פולין. בתקופה זו מצבו בחצר היה קשה מאוד. הוא היה תומך נלהב של ברית עם פרוסיה והקיסרית תמכה בברית עם אוסטריה במקביל הייתה התרחקות בין הקיסרית לבין פאבל, יורש העצר.
בשנת 1769 פובליציסט רוסי נודע דניס פונביזין התמנה לעוזר האישי של פאנין. הם היו קרובים מאוד. קצת לפני מותו של פאנין, פונביזין פרסם מאמר פובליציסטי על השלטון ברוסיה שנכתב בהשראתו ובהנחייתו של פאנין בעצמו.
בשנים 1771–1772 המאבק בין תומכי פאנין לבין תומכי אורלוב החריף. כאשר הוחלט על חתונת פאבל, פאנין הצליח להישאר האיש המשפיע על פאבל וגם על אשתו. יקטרינה לא הייתה מרוצה מכך והצליחה בסופו של דבר להרחיק את פאנין מבנה. היחסים בינה לבין פאנין היו מתוחים מאוד, בלב כבד היא הסכימה לכך שאח של פאנין יהיה המפקד העליון של הכוחות שלחמו נגד ימליאן פוגצ'וב. לאותה תקופה שייכות עדויות על כך שפאנין עבד על חוקה לרוסיה וייתכן אף ניסה להדיח את הקיסרית. לאחר פטירת אשתו של פאבל, וחתונתו למריה פאודורבונה, פאנין הצליח לשקם את מידת השפעתו על הנסיך ואף הרחיב אותה על אשתו. הוא ניצל את השפעתו כדי לחדש את הברית עם פרוסיה שההסכם היה צריך להסתיים בשנת 1777. הוא ניסה להתנגד לחתונה הצפויה של אחות של אשתו של פאבל עם יורש העצר של אוסטריה. יקטרינה זעמה על פעילותו ודברו על כך שהוא צפוי לסיים את תפקידיו בשנת 1781. ייתכן שגם גריגורי פוטיומקין תרם להרחקת פאנין ממשרד החוץ.
במאי 1781 הוא נסע לאחוזתו, אך בספטמבר חזר לבירה בניסיון לא לתת לפאבל לצאת לאירופה ובמיוחד לווינה. במהלך שהותו של פאבל באירופה הוא התכתב עם פאנין. למרות זאת עם חזרתו לסנקט פטרבורג היחסים ביניהם התקררו.
ב-31 במרץ 1783 פאנין נפטר והוטמן במנזר אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג. פאבל הצליח להנציח את זכרו רק לאחר פטירת אימו, יקטרינה הגדולה.
יקטרינה לא העריכה את פאנין ובהשוואה לאלכסיי אורלוב הייתה בדעה שהאחרון טוב בהרבה. היא ציינה שהיו לפאנין מספר מגרעות רציניות שהוא הצליח להסתיר אותם. הוא היה בין האנשים בעלי ידע רחב ביותר ויקטרינה החשיבה אותו כ"אנציקלופדיה מהלכת" לדבריה. מקורבים מציינים שהוא תמך בהומאניות ושמירת החוק. אפילו אויביו ציינו את היושר האישי שלו.
הוא לא התחתן מעולם אך היה ידוע כרודף נשים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
