![cover image](https://wikiwandv2-19431.kxcdn.com/_next/image?url=https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/5/52/Handshake-2056021.jpg/640px-Handshake-2056021.jpg&w=640&q=50)
נרקיסיזם במקום העבודה
התנהגות נרקיסיסטיים במסגרות ארגוניות מקצועיות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
נרקיסיזם במקום העבודה הוא מושג, המתייחס לדפוסי ההתנהגות של אנשים בעלי קווי אישיות נרקיסיסטיים במסגרות ארגוניות מקצועיות, ולהשפעה שיש לדפוסים אלו על הארגון, עובדיו ומנהליו. משום שאישיות נרקיסיסטית מופעלת פעמים רבות על ידי צורך עז בכוח וביוקרה, ישאפו בעלי אישיות נרקיסיסטית לתפקידים של סמכות ומנהיגות וייקחו אותם על עצמם ללא כל היסוס.[2] ואכן, מחקרים רבים מעידים כי ניתן למצוא בשכיחות גבוהה אנשים עם מאפיינים אלה בתפקידי מנהיגות בכירה.[3][4] לטענת קרנברג, יש חמש תכונות שהן חיוניות למנהיג: מידה של נרקיסיזם בריא; אינטליגנציה גבוהה; יושר אישי; יכולת לבסס ולשמור על יחסי אובייקט טובים; ומידה של חשדנות מוצדקת, בניגוד לתמימות.[5] המשמעות של "להיות מנהל" לפי קרנברג, היא להיות ראשון, לרצות להשפיע, להוביל ולממש חזון. מנהלים מבקשים להשתמש בסביבתם כדי לקדם את מטרותיהם האישיות והמקצועיות, הגלויות והסמויות, כשהעבודה מספקת לעוסקים בה אתגרים וגם תגמולים, מסייעת בקידום מטרות אלה.[5]
![Thumb image](http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/5/52/Handshake-2056021.jpg/640px-Handshake-2056021.jpg)
על-כן, מציע קטס דה-וריז (1985) כי יש לראות ב"כמות מסוימת של התנהגות נרקיסיסטית כחשובה להצלחה ארגונית... כמות בינונית תורמת לביצוע אפקטיבי של הארגון... איכות תיאטרלית של המנהיג, ביטחון עצמי ומכוונות למטרה יכולים להיות מדבקים... מנהלים אלה מאפשרים לאלה שאותם שהם מנהיגים לחלוק עמם את החזון והמומחיות שלהם".[2] אולם במצבים שבהם יש למנהיג הפרעת אישיות נרקיסיסטית, אישיותו מתאפיינת בחשיבות עצמית גרנדיוזיות ובתחושה של מיוחדות; בקיומן של פנטזיות על הצלחה אינסופית, שהוא חש כי הוא זכאי לה; בדרישה להערצה ולתשומת לב מתמידים; בתחושת אלטעות של אומניפוטנטיות ושל חסינות; באדישות בתגובה לביקורת או לחלופין בתחושת כעס, נחיתות, רגשות בושה והשפלה.[6][7]
נרקיסיזם פתולוגי הוא אחד משלוש התכונות של "השילוש האפל", כאשר האחרים הם פסיכופתיה ומקיאוויליזם.[8] המושג "השילוש האפל" נטבע לראשונה על ידי הפסיכולוג דלרוי ל' פאולהוס. שלוש התכונות נבדלות אחת מהשנייה, אם כי ראיות אמפיריות מראות שהן חופפות במידה מסוימת.[9] שלוש התכונות קשורות לסגנון בינאישי קשוח ומניפולטיבי.[9]