סוללת עופרת-חומצה
סוג של כימיית סוללה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סוללת עופרת חומצה (או מצבר עופרת-חומצה; מצבר רכב; באנגלית: Lead-acid battery), היא סוללה חשמלית נטענת המבוססת על תגובה כימית של לוחות עופרת בתמיסה מימית של חומצה גופרתית. הסוללה הומצאה בשנת 1859 על ידי הפיזיקאי הצרפתי גסטון פלנטה (Gaston Planté) ונמצאת בשימוש עד היום.
סוללת עופרת-חומצה היא מהסוללות הנפוצות ביותר הקיימות, עם סכום מכירות שנתי של כ-15.6 מיליארד דולר, המהווה כ-33% מסך ההוצאה העולמית על סוללות (נכון לשנת 2009).[1]
השימושים העיקריים של סוללות עופרת-חומצה הן: מקור כוח חשמלי להתנעת כלי רכב (60%), מערכות גיבוי למתקנים נייחים (25%) ואגירת אנרגיה (15%).[1]
סוללות עופרת-חומצה מצטיינות באורך חיים ארוך (500–800 מחזורים) ובפעולה בטווח טמפרטורות רחב (Min. −40 °C, max. 60 °C), וכן ביחס כוח גבוה למשקל (W/kg 180). אולם, הן בעלות צפיפות אנרגיה נמוכה מאוד (משקלית: 33-42 Wh/kg; נפחית: 60-110 Wh/L) ועל כן השימוש בסוללות עופרת-חומצה מוגבל בעיקר ליישומים בהן אין חשיבות גבוהה למשקל הסוללה.[2][3]