סכר קשת-כבידה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
סכר קשת-כבידה או סכר קשתי הוא סכר בעל מאפיינים של סכר קשת וגם של סכר כבידה. זהו סכר שפניו הקמורות פונות אל מעלה הזרם ורוחבו הולך ומצטמצם מהבסיס. לחץ המים כנגד הסכר, הלחץ ההידרוסטטי, דוחס ומחזק את מבנה הסכר כשהוא נלחץ אל יסודותיו ואל משענותיו. מבנה זה מאפשר להעביר מעט מלחץ המים אל קירות הסלע של הקניון, שכן היותו גם סכר כבידה מקנה לו יכולת לעמוד עם העומסים בזכות משקלו העצמי. הוא משלב את החוזקות של שתי צורות הסכר נפוצות ונחשב לפשרה בין השניים שכן, סכר כבידה דורש נפח גדול של מילוי פנימי ושימוש רב יותר בבטון[1] מאחר שהוא חייב לעמוד בכל כוח מים המופעל עליו מבלי להעביר את כוחות הלחיצה אל קירות הקניון. בעוד סכר קשת מעביר את רוב (אם לא כל) כוחות הלחיצה אל קירות הקניון. סכר קשת-כבידה יכול להיות דק יותר מסכר הכבידה הטהור ודורש פחות בטון ומילוי פנימי[2] שכן הוא מעביר חלק מכוחות הלחיצה הפועלים עליו אל קירות הקניון. למעשה, לטיב הסלע ממנו עשויים קירות הקניון יש השפעה מכרעת על איזה סוג סכר יבנה.
סכרים אלו עשויים מבטון קונבנציונלי, בטון מהודק על-ידי מכבש (RCC), או בנייה בלבנים. סכרי קשת-כבידה אינם מזוינים אלא במברציהם בלבד. דוגמה טיפוסית לסכר קשת-כבידה בטון קונבנציונלי הוא סכר הובר. סכר צ'אנגוינולה הוא דוגמה לסכר קשת-כבידה מבטון מהודק על-ידי מכבש.