ספרות פרולטרית
ספרות שנוצרה בעיקר על ידי סופרים ממעמד הפועלים עבור הפרולטריון בעל מתודעה המעמדית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ספרות פרולטרית היא ספרות שנוצרה בעיקר על ידי סופרים ממעמד הפועלים עבור הפרולטריון בעל מתודעה המעמדית. אף על פי שהאנציקלופדיה בריטניקה קובעת כי מכיוון שספרות זו היא "למעשה מכשיר מהפכה ייעודי", היא יוצאת לאור לעיתים קרובות מטעם המפלגה הקומוניסטית או אוהדי השמאל,[1] הרומן הפרולטרי סווג אף הוא, בלי קשר למהפכה, כרומן "על מעמד הפועלים ועל חיי מעמד הפועלים; אולי מתוך כוונה לעשות תעמולה".[2] הדגש השונה הזה עשוי לשקף הבדל בין מסורות רוסיות, אמריקאיות ואחרות של כתיבה למעמד הפועלים, לזו של בריטניה. המסורת הבריטית לא הושפעה במיוחד מהמפלגה הקומוניסטית, אך היו לה שורשים בין היתר בתנועת הצ'רטיסטית, תנועת העובדים ההמונית הראשונה בעולם ובסוציאליזם.[3] יתר על כן, חוקר הספרות הבריטי ה. גוסטאב קלאוס, בספרו "רומן סוציאליסטי: לקראת תחיית המסורת" (1982) העוסק בסופרי מעמד הפועלים, מציין כי המונח "פרולטריון" שהיה עכשווי בזמנו, נמצא בנסיגה בעולם, בעוד המושגים המתחרים של 'מעמד הפועלים' ו'סוציאליסט' ממשיכים לשלוט באותה רמת דבקות".[4]
המילה פרולטריון משמשת גם לתיאור יצירות על מעמד הפועלים שנכתבו על ידי סופרים בני מעמד הפועלים, כדי להבדיל ביניהם לבין יצירות של סופרים ממעמד הביניים כמו צ'ארלס דיקנס ("זמנים קשים"), ג'ון סטיינבק ("ענבי זעם"), והנרי גרין ("קיום").[5] באופן דומה, ואף על פי שחלק מיצירותיו של המשורר ויליאם בלייק (1757–1827) הן דוגמאות מוקדמות לספרות מעמד הפועלים, כולל שני השירים "מטאטא הארובה", שפורסמו ב"שירי התמימות" בשנת 1789 ו"שירי חוויה" בשנת 1794, העוסקים בנושא עבודת ילדים,[6] בלייק, עצמו, שאביו היה סוחר, לא היה סופר פרולטרי.