ע

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ע' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות א ה ח"ע. נהגית כ-א' בדחיקה בלוע, הגייה הדומה לאות עין (ع) הערבית. הגייתה הלועית נשתמרה בישראל בעיקר בפי בני עדות המזרח, ובפרט בפי יוצאי תימן. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור לועי, חוכך, קולי (IPA: ‏/ʕ/).

בגימטריה ערכה 70, מספר טיפולוגי המשמש בביטויים רבים כמו שבעים לשון, שבעים חכמי הסנהדרין, וגיל שבעים הוא גיל הזקנה והחוכמה.

בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ע' היא כ־2.97% מכלל אותיות האלפבית העברי.

עין הפועל (בראשי תיבות: עה"פ) הוא כינויה של האות השנייה בשורש דקדוקי בן שלוש אותיות, על שם האות ע' שהיא האות השנייה במילה פֹּעַל. מכאן גם המונח גזרת עין-עין, שהוא שם אחר לגזרת הכפולים – פעלים שבהם האות השנייה נכפלת, כגון גזז. כך גם המונח גזרת נחי עי"ו (נחי עין-יוד-ויו) שבו העיצור במקומו של עה"פ אינו נכתב בחלק מהבניינים, וגם כשהוא נכתב, הוא עדיין אינו מושמע אלא הופך לתנועה ארוכה, לדוגמה במילה משורש שי"ר: שר בבניין קל עבר יחיד, ישיר באותו בניין מספר ומין, אך בהטיה לעתיד. עוד דוגמה, המילה משורש קו"מ: קם בבניין קל עבר יחיד, יקום בהטיה לעתיד. בשני המקרים אות השורש האמצעית חסרה לחלוטין בזמן עבר, ואילו בזמן עתיד למרות שהאות קיימת היא לא נשמעת אלא מסמנת תנועה גדולה (חיריק מלא, ושורוק).

בעגה הצבאית שאומצה גם לעברית החדשה, ע' (המבוטאת כשם האות: עין) משמשת במשמעות עוזר או עוזרת, לדוגמה: "כעת, ע הרמטכ"ל ממונה על ההיערכות."