עבירת צווארון לבן
עבירה פלילית הקשורה בנטילת כספים מהארגון שבו עובד העבריין / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עבריינות צווארון לבן היא מונח שגור ושכיח לתיאור עבירות כלכליות המבוצעות לרוב על ידי אנשים עם מעמד חברתי גבוה.[1] המונח הופיע לראשונה בשנת 1939, בכתיבתו של הסוציולוג אדווין סאת'רלנד. סת'לרנד הגדיר את פשיעת הצווארון הלבן בעיקר מתוך התייחסות לזהות העבריינים – אנשים הנהנים ממעמד רם בחיי הכלכלה ומנצלים את מעמדם ועיסוקם כדי לבצע עבירות.[1] אף שמונח זה עשה את דרכו לטקסטים פורמליים כגון פסקי דין, הוא לא נכלל מפורשות בחוק העונשין שכן שהוא למעשה קטגוריזציה סוציולוגית, ולא משפטית.[2][3]
חוקרים אחרים ביקרו את ההתמקדות של גישה זו במבצע העבירה, וטענו כי ליבתן של עברות הצווארון הלבן נמצאת במאפייני העברות עצמן. לדידם, אין להגביל את עבריינות הצווארון הלבן לבני המעמד הגבוה דווקא, שכן רבים ממבצעיה משתייכים למעמד הביניים.[4][5] כן נטען כי עבריינות כלכלית מתבצעת על ידי מי שאינם אוחזים בתפקידי ניהול בכירים לא פחות מביצועה על ידי מי שאוחזים בתפקידים כאלה. לפי גישה זו, עברות צווארון לבן הן מעשים בלתי-חוקיים המבוצעים ללא אלימות, בדרך של הסתרה או ערמומיות, כדי להפיק כסף או רכוש, להימנע מתשלום או להשיג יתרונות אישיים במישור העסקי.[6]
גישה מעט שונה משתי אלה הציג פרופסור קנת מן.[7] מן הגדיר עבריינות צווארון לבן באופן המשלב מאפיינים הנוגעים לעבריין ולעברה כאחד. לפי מן, המונח "עבריינות הצווארון הלבן" אינו יוצר הגדרה נוקשה אלא מעין "אב טיפוס" המתבסס על קבוצה של מאפיינים, שקיבוצם מכונן תופעה מובחנת אך היעדרו של אחד מהם אינו שומט בהכרח את הקרקע מתחת לאב הטיפוס.[8] בין היתר, כוללים מאפיינים אלה מעמד גבוה של העבריין; ניצול משאבים מיוחדים כגון משרות, נכסים והשפעה פוליטית לשם ביצוע העברה; שימוש באמצעי הסוואה והטעיה המקשים על איתור העבירה ועל גילויה; קו גבול מטושטש בינן לבין הפרות חוק אזרחיות; הפקת רווח בלתי-חוקי; גרימת נזק כלכלי; פעילות במסגרת ארגונית וכיוצא באלה.[7] עמדה דומה הובעה על ידי סטיוארט פ' גרין שטען כי מגוון ההתנהגויות תחת המינוח "צווארון לבן" מוביל לכך שבצד שורת המאפיינים שהתופעה חולקת, אין אף מאפיין הכרחי לכינון התופעה.[8]