עומס כנף

באווירודינמיקה, עומס כנף הוא היחס בין משקלו של הגוף, לדוגמה מטוס או ציפור, לבין שטח הכנף שלו. אצל המטוס, היחס משקף את יחס העילוי למסתו, המשפיע על קצב הטיפוס, יכולת נשיאת המטען וכושר התמרון שלו.

עומסי כנף אופייניים במטוסים נעים מכ־100 ק"ג למ"ר עבור מטוסים רגילים, עד לטווח של 390 עד 585 ק"ג למ"ר עבור מטוסים מהירים כמטוסי קרב מודרניים. הגבול הקריטי על מנת שציפור תוכל לעוף הוא כ־25 ק"ג למ"ר.

הכנפיים מייצרות עילוי הודות לתנועת האוויר הנע מעל לשטח הכנף. מעל כנפיים גדולות יותר זורם יותר אוויר, כך שלמטוס בעל שטח כנף גדול ביחס למסתו (כלומר מטוס בעל עומס כנף קטן) יהיה יותר כוח עילוי בכל מהירות נתונה. לפיכך, מטוס בעל עומס כנף קטן יהיה מסוגל להמריא ולנחות במהירות נמוכה יחסית (או שהוא יהיה מסוגל להמריא עם מטען גדול יותר). בנוסף יהיה לו קצב טיפוס גבוה יותר מפני שהוא צריך פחות תוספת במהירות התקדמותו כדי לייצר את כוח העילוי הנדרש כדי לנסוק. ייתכן שהמטוס יהיה בעל יכולת שיוט יעילה יותר מפני שדרוש לו פחות דחף כדי לשמור על העילוי בטיסה ממושכת.

עומס הכנף הוא גם מדד יעיל למדידת ביצועי התמרון הכלליים של המטוס. כדי לפנות, המטוס חייב להתגלגל בכיוון הפנייה. לדוגמה, בפנייה ימינה הטייס מגלגל את המטוס כך שהכנף הימנית מופנית מטה והכנף השמאלית מופנית מעלה. כתוצאה מכך קטן העילוי והמטוס שואף לצלול, כך שצריך לשמור על האף מאוזן על ידי הגה הגובה. בנוסף, עילוי הכנף מנוצל להפניית המטוס והעלייה בזווית ההתקפה של הכנף יוצרת גרר נוסף. ככל שהפנייה חדה יותר, כך נוצר יותר גרר.

שיעור הפנייה המקסימלי האפשרי עבור דגם מטוס נתון מוגבל על ידי גודל הכנף וכוח המנועים המכתיבים את זווית הפנייה המקסימלית שהמטוס יכול להשיג תוך כדי שמירה על ביצוע פנייה ממושכת.