עמוס
נביא תנ"כי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עָמוֹס הוא דמות מקראית, נביא אשר חי בתקופת ירבעם השני מלך ישראל ועוזיהו מלך יהודה (חי במחצית הראשונה של המאה ה־8 לפני הספירה). הוא הראשון מבחינה כרונולוגית בין נביאי הספר. עם זאת, ספרו מופיע שלישי בתרי עשר. עמוס פעל בעיקר בממלכת ישראל, שהגיעה בתקופתו לפריחה כלכלית ומדינית שיצרה הבדלי מעמדות בממלכה: מעמד מצומצם של עשירים, שחיו חיי מותרות ותפנוקים, לעומת המוני איכרים שחיו בעוני ובמצוקה. העניים נאלצו ללוות בריבית גבוהה מהעשירים, וכאשר לא יכלו לפרוע את חובותיהם, גזלו מהם העשירים את שארית רכושם ואף מכרו אותם לעבדות. בנבואותיו יוצא עמוס בחריפות נגד מצב של חוסר צדק חברתי ונגד העיוותים המוסריים שנוצרו בעקבותיו, ולכן היו שכינו אותו "הנביא הסוציאליסט"[1]. חז"ל גרסו כי שמו נקרא עמוס משום שהיה מגמגם, כלומר "עמוס בלשונו"[2].
ערך זה עוסק בנביא תנ"כי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עמוס (פירושונים).