פוגארה
מערכת מים עתיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פוּגַארַה (בערבית: فغرة (פע'רת), בתרגום לעברית: באר שרשרת) היא כינוי למערכת של הולכת מים והשקיה ממפלס מי התהום אל פני השטח לצורכי חקלאות. מקורה של השיטה בממלכת פרס בהמאה השישית לפני הספירה. טכנולוגיה זו יצרה מקור מים יציב שניתן להשען עליו לצורכי התיישבות אדם ולהשקיה מהעת העתיקה ועד ימינו באזורים בעלי אקלים מדברי.
העיקרון המונח ביסוד מערכת הפוגארות הוא קידוח אנכי בקרקע, המגיע אל מפלס מי-התהום, שם נתפסים המים ומוּלַכִים במנהרה אופקית, תת-קרקעית, בשיפוע מתון אל יעד המרוחק מנקודת הקידוח. לרוב ימוקמו הפוגארות בפיתחן של מניפות סחף. לאורך המנהרה נחפרו פירים רבים לשם אוורור המים, לשם הוצאת חומר המרוחק מנקודת הקידוח, וכן למטרות עבודות אחזקה וביקורת על כמות המים ומפלסם. בישראל מוכרים כמה אתרי פוגארות ארכאולוגיים בבקעת הירדן ובערבה התיכונה והדרומית.