פולחן ביזנטי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פולחן ביזנטי או יווני או מנהג קונטנטינופול (בלטינית: Ritus Byzantinus; ברוסית: Византийский обряд; ברומנית: Rit bizantin; באוקראינית: Візантійський обряд) הוא פולחן ליטורגי בשימוש באופן שוטף בנצרות האורתודוקסית ובכמה כנסיות קתוליות מזרחיות. הוא ידוע גם כ"פולחן יווני" או "פולחן קונסטנטינופול", אך אינו משתמש בשפה היוונית מחוץ לקהילות הדתיות היווניות. לעומת זאת המוזיקה הליטורגית היא ביזנטית.
ערך ללא מקורות | |
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
פולחן זה החל להתפתח במהלך המאה הרביעית בקונסטנטינופול ובימינו הוא הפולחן הנפוץ ביותר בעולם אחרי הפולחן הרומי.
הפולחן מורכב מההליטורגיה הקדושה, השעות הקנוניות, סדרי הסקרמנטים, טקסי המעבר, התפילות, הברכות וטקסי גירוש השדים שפותחו בכנסיית קונסטנטינופול.
הפולחן הביזנטי מתאפיין גם בצביון אדריכלי, אמנותי - איקונין, מוזיקלי - המוזיקה הביזנטית הליטורגית, תלבושות כהני הדת ומסורות אחרות שהתפתחו במהלך מאות השנים של קיומו. באופן מסורתי קהל המתפללים עומד לאורך כל עבודת הקודש כשאיקונוסטאזיס מפריד בין ארון הקודש לבין ספינת הכנסייה. הקהל פעיל מאוד בפולחן, מצטלב וכורע ברכיים לעיתים קרובות (מעל מאה פעמים) ומשתחווה תכופות, ומרגיש חופשי להתנועע בתוך הכנסייה במהלך עבודת הקודש. באופן מסורתי הכמרים הבכירים והנזירים אינם מגלחים את שיערם ואת זקניהם.
כתבי הקודש - הביבליה הנוצרית - ממלאים תפקיד חשוב בפולחן, לא רק על ידי קריאה יומית אלא גם באמצעות ציטוטים מתוכם במהלך התפילה. כל שבוע נקרא כל מחזור התהלים הכלול בפסלטר, בעת הצום הגדול פעמיים בשבוע.
הצום הוא מחמיר לעומת המנהגים במערב. בימי הצום המאמין מוותר לא רק על אכילת בשר, אלא גם על דברי חלב ובהרבה מימי צום אינו אוכל אף דגים ואינו שותה יין ואינו משתמש בשמן בבישול. הפולחן הביזנטי מקיים ארבע תקופות של צום: הצום הגדול, צום המולד, צום השליחים וצום הדורמיציון או של הבתולה הקדושה. בנוסף במהלך השנה רוב ימי הרביעי והשישי הם ימי צום ובהרבה מנזרים מוסיפים גם את היום השני.