פקודה (חיקוק)
דף פירושונים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פקודה (באנגלית: Ordinance) היא חקיקה ראשית של חיקוק (להבדיל מחקיקת משנה) שנחקקה על ידי הנציב העליון בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל או על ידי מועצת המדינה הזמנית.
פקודת סדרי השלטון והמשפט שנחקקה עם קום מדינת ישראל על ידי מועצת המדינה הזמנית אימצה לתוך המשפט הישראלי את המשפט המנדטורי (לרבות הפקודות שנחקקו על ידי המחוקק המנדטורי).
קיימים מספר דברי חקיקה ראשית נוספים שקדמו לקום מדינת ישראל והם בעלי תוקף מחייב בה ובהם "דברי המלך במועצה", חקיקה בריטית ששימשה בתפקיד של מעין חוקה בימי המנדט הבריטי, חוקי פרלמנט בריטיים שהוחלו בעת המנדט ודינים עות'מאניים, המכונים לעיתים דין, ולעיתים "חוק" (כגון "חוק הפרוצדורה האזרחית העות'מאני" אשר סעיפים 80 ו-81 ממנו עודם בתוקף). כן עומדות בתוקפן תקנות ההגנה (שעת חירום) שהן חקיקה ראשית שהוצאה מכוח דבר המלך מ-1937 והן למעשה פקודה.
הסיבה לשימוש במונח פקודה, ולא במונח חוק, הוא כדי להבדיל בין חקיקה שנעשתה על ידי גוף נבחר וגוף שאינו נבחר. המונח חוק משמש דברי חקיקה שנעשו על ידי הגוף הנבחר – הכנסת. ואילו המונח פקודה משמש את החקיקה שנעשתה על ידי הגופים שלא נבחרו – הנציב העליון ומועצת המדינה הזמנית.