פרוטוקול מונטריאול
אמנה בינלאומית משנת 1987 שנועדה להגן על שכבת האוזון / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכם מונטריאול על חומרים המכלים את שכבת האוזון (אנגלית: The Montreal Protocol on Substances That Deplete the Ozone Layer), או בקצרה הסכם מונטריאול הוא אמנה בינלאומית שבאה להגן על שכבת האוזון מפני פגיעה, באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה. האמנה נחתמה ב-16 בספטמבר 1987 ונכנסה לתוקף ב-1 בינואר 1989, ומאז עברה חמישה תיקונים.
פרוטוקול מונטריאול מהווה ציון דרך בהפסקת השימוש בחומרים המדלדלים את שכבת האוזון. כל המדינות בעולם נוקטות בפעולות ספציפיות וממוקדות במטרה לסיים הייצור והצריכה של כימיקלים מעשה ידי אדם המשמידים את שכבת האוזון הסטרטוספרית, שכבת המגן של כדור הארץ. מטרת פרוטוקול היא להגן על בריאות האדם והסביבה על ידי הוצאה הדרגתית משימוש של כמעט 100 כימיקלים תעשייתיים הפולטים גזי חממה שתורמים לשינויי אקלים.[1]
כל 198 המדינות החברות באו"ם אישרו את הסכם מונטריאול.[1] לתוכנית הסביבתית של האו"ם היה תפקיד משמעותי בקביעת מדדים להפחת השימוש בחומרים מסוכנים, הובלת המשא ומתן בין המדינות המפותחות והמתפתחות ולאחר חתימת ההסכם, היא אחראית על הבקרה והסיוע למדינות המתפתחות.[2]
פרוטוקול מונטריאול מפחית בהדרגה את הצריכה והייצור של חומרים פוגעי אוזון. לוחות הזמנים שונים נקבעו למדינות מפותחות ומתפתחות לעמידה ביעדי הפרוטוקול. על פי האמנה, לכל המדינות יש אחריות ספציפית הקשורה להפסקת שימוש בחומרים פוגעי אוזון בקבוצות הכימיקלים השונות, פיקוח על סחר בחומרים, דיווח שנתי של נתונים, מערכות רישוי לאומיות לבקרת יבוא ויצוא של חומרים מסוכנים, ועניינים אחרים.[1]
ישראל אשרה את ההסכם ב-1992. ההסכם בישראל בא לידי ביטוי בתקנות החומרים המסוכנים (יישום הסכם מונטריאול בעניין חומרים הפוגעים בשכבת האוזון), התשס"ד-2004, שתחילתן מיום 12 במרץ 2004.[3]