פרשת נצבים
פרשת השבוע השמינית בספר דברים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
פָּרָשַׁת נִצָּבִים היא פרשת השבוע השמינית בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק כ"ט, פסוק ט' ומסתיימת בפרק ל', פסוק כ'.
המונח "ניצבים" מפנה לכאן. לערך העוסק בליהוק, ראו ניצב (אמנות הבמה).
עובדות מהירות פסוקים, מספר פסוקים ...
| |||||
פסוקים | דברים, כ"ט, ט' - ל', כ' | ||||
---|---|---|---|---|---|
מספר פסוקים | 40 | ||||
מספר תיבות | 657 | ||||
תוכן | הברית עם ישראל, תשובה | ||||
| |||||
הפטרה | |||||
אשכנזים וספרדים | ישעיהו, ס"א, י' - ישעיהו, ס"ג, ט' | ||||
תימנים | ישעיהו, ס"א, ט' - ישעיהו, ס"ג, ט' | ||||
איטלקים | יהושע, כ"ד, א'–י"ח |
סגירה
בפרשה משה פונה לעם ישראל, כולל הדורות הבאים,[1] מצווה על הברית בין העם לאלוהים ומפציר בהם לשמור על הברית ולזכות לברכה. העם מצווה לפי הברית לשמור אמונים לאלוהים ולא לעבוד עבודה זרה, אם יעברו על הברית העונש על כך הוא גלות מארץ ישראל וצרות נוספות. משה אומר לעם שלאחר העונשים על הפרת הברית יחזרו בתשובה ואז ישובו לארצם ויזכו לברכה.
פרשת ניצבים נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. הפרשה פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות שבתורה - ניצבים, וילך, האזינו, וזאת הברכה - שהן גם ארבע הפרשות הקצרות ביותר בתורה. בשנים שבהן ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת[2] קוראים ביחד איתה את פרשת וילך.