פתרון המדינה האחת
גישה לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
"פתרון המדינה האחת" (באנגלית: One-state solution), כשלעיתים נעשה השימוש במונח "מדינה דו-לאומית" (Bi-national state), הוא שם כולל למגוון עמדות ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, שלפיהן יש להקים מדינה אחת בין הירדן לים. תומכי "פתרון מדינה אחת" תומכים ביצירת מדינה אחת אשר תכלול את שטחי ישראל, יהודה ושומרון (וחלק מהתומכים גם כוללים בפתרון זה גם את רצועת עזה). מדינה זו תכיל את תושביהם היהודים ובנוסף גם את תושביהם הערבים, אך קיימת אי הסכמה בין תומכי הפתרון בנוגע לאופי האזרחות ומידת שוויון הזכויות שיוענקו להם.
בעוד שחלק מאמינים ב"פתרון מדינה אחת" מטעמים אידאולוגיים, אחרים מרגישים שבשל המציאות בשטח, זהו הפתרון המעשי היחידי. זוהי נוסחה חלופית המבקשת את סוף ההפרדה הגזעית שבה כל האזרחים יהיו נקיים מאפליה ויקבלו אזרחות אוטומטית. נשיא ישראל לשעבר ראובן ריבלין תומך בנוסחה זו.
בישראל, קבוצת תומכים אחת ברעיון זה באה מקרב חסידי רעיון ארץ ישראל השלמה וקבוצת תומכים שנייה מגיעה ממחנה השמאל הרדיקלי. אף על פי שבמשך שנים האפשרות ליישום פתרון מסוג זה נידונה רבות, נכון לעשור השני של המאה ה-21 הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים" מקובל הרבה יותר בציבור.[1] בנובמבר 2007 בוועידת אנאפוליס הסכימו ממשלת ישראל והרשות הפלסטינית כי זהו הפתרון הרלוונטי לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולא פתרון המדינה המשותפת.
מצדדי פתרון "מדינה אחת" טוענים שבהיעדר פתרון פוליטי מוסכם, תגיע ארץ ישראל למצב בו שתי הישויות הפוליטיות בה (מדינת ישראל והרשות הפלסטינית) יהיו כה שלובות זו בזו עד שלא ייתכן פתרון אחר זולת מדינה אחת גדולה (שיכולה להיות באופייה פדרציה). תומכי גישה זו מציינים שבשטחים שבהם שולטת ישראל כבר קיים רוב שאינו מיוצג פוליטית, ובשטח מדינת ישראל קיים מיעוט ההולך וגדל של אנשים שעשויים לתמוך במדינה אחת – ערביי ישראל, וגישה זו מכונה לעיתים "המציאות החד-מדינית" (One-state reality).