צופון
סוג של חיית כיס אוסטרלית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צוּפוֹן או פוסום הדבש (שם מדעי: Tarsipes rostratus) הוא יונק-כיס קטנטן ויוצא דופן בסדרת הקנגוראים, המהווה מין יחיד בסוגו ובמשפחתו, ואנדמי ליבשת אוסטרליה. הוא קרוב מבחינה חיצונית ואקולוגית לפוסומים המנוצים ולפוסומים הננסיים,[2] ותואר מדעית לראשונה בשנת 1842. הצופון הוא יונק קטן בגודל עכבר עם מבנה גוף קטן ושטוח, זנב מסולסל וחוטם זרבובי צר באופן חריג.[3] פרוותו הגסה צבועה בחום-אפור, בכתום ובלבן, ועטויה בשלושה פסים כהים אופקיים.[4] אורכו הכולל מהראש עד הזנב 14–18 ס"מ, ומשקלו 7–16 גרם בממוצע, כשהנקבות גדולות מן הזכרים. בהיותו היונק הקרקעי היחיד בעולם שניזון מצוף ומאבקה,[5] לצופון תכונות פיזיות מיוחדות שנועדו לסייע באיתור וביניקת הצוף הנוזלי:[6] חושים חדים, חוטם ארוך וצר, לשון ארוכה ושעירה, מסרקים משוננים בחך, שרירי לעיסה מופחתים ושיניים מנוונות.[7] הודות לזנבו הארוך, הגמיש והחזק ולכריות ההדבקה בכפות רגליו, לצופון יכולת טיפוס טובה שמאפשרת לו להתרוצץ במהירות על עצים ושיחים בחיפוש אחר פרחים.
צופון | |
---|---|
מצב שימור | |
ללא חשש (LC)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
תת־מחלקה: | כיסאים |
על־סדרה: | כיסאים אוסטרלים |
סדרה: | קנגוראים |
תת־סדרה: | דמויי-קוסקוס |
משפחה: | צופוניים |
סוג: | צופון |
מין: | צופון |
שם מדעי | |
Tarsipes rostratus גרווה וורו, 1842 | |
תחום תפוצה | |
הצופון מצוי בדרום-מערב אוסטרליה[8] ובית הגידול שלו מורכב מחורש ים-תיכוני פתוח ודליל וכיסי סבך צפופים עם קהילת צמחים ייחודית המכונה קוונגאן.[9] הוא תר אחר צוף ואבקה בעיקר בשעות הלילה והדמדומים, וברוב היום ספון במקלט בצמחייה. המין אינו טריטוריאלי, אך עשוי להגן על שטחים קטנים עשירים בפרחים מפני בני מינו. הצופון זקוק לאנרגיה רבה כדי לשמור על חום גופו, ובשל קצב חילוף החומרים המהיר שלו, הוא נאלץ לצרוך מדי יום כמות רבה של צוף במשקל דומה למשקל גופו.[10] בתגובה לקור או למחסור במזון, הצופון נכנס לתרדמה זמנית כדי לחסוך באנרגיה. הרבייה שלו מתרחשת בעיקר בעונת הגשמים השופעת במזון, אך כשהתנאים הסביבתיים טובים הוא מסוגל להתרבות ברציפות לאורך השנה. סגנון הרבייה הפוליגמי שלו הוביל לתכונות ביולוגיות חריגות אצל הזכרים, כמו אשכים גדולים במידה חריגה ותאי זרע הגדולים ביותר במחלקת היונקים כולה.[3] הצופונית ממליטה בכל פעם שגר של 2–3 ולדות זעירים הגדלים בכיס במשך 3 חודשים, ומסוגלת להמליט עד שלוש פעמים בשנה. תוחלת החיים של הצופון קצרה מאוד ואינה עולה על שנתיים, ואוכלוסייתו חווה תנודות חדות בגודלה בהתאם לזמינות המזון בעונות השנה.[2]
לבית הגידול של הצופון נשקפות סכנות בדמות שרפות בר, חקלאות, בירוא יערות ושינויי האקלים,[11] וכן ממינים פולשים של בעלי חיים וצמחים שהובאו על ידי האדם לאוסטרליה.[12] מצב השימור שלו נחשב ליציב, והוא מצוי במספר רב של אזורים מוגנים. לצופון חשיבות אקולוגית בתור מאביק משמעותי ולעיתים אף בלעדי של מספר צמחים,[13] והאנטומיה והתזונה הייחודיות שלו הן מושא למחקרים רבים.