ציון עוזיה מלך יהודה

ציוּן עוזיה מלך יהודה הוא הכינוי שניתן לכתובת בשפה הארמית משלהי ימי הבית השני (המאה ה-1), המציינת את המקום אליו הוזזו עצמות עוזיהו מלך יהודה מקבורתו הראשונית, לקבורה משנית. הכתובת חקוקה בתוך מסגרת מעוצבת על גבי טבלת אבן רבועה שמידותיה 35 על 35 ס"מ. הכתובת לא נחשפה בחפירה ארכאולוגית, אלא נמצאה על ידי אלעזר ליפא סוקניק ועוזרו באותם ימים נחמן אביגד בביקורם בשנת 1931 באוסף המנזר הרוסי שבהר הזיתים, לשם הובאה על ידי הארכימנדריט הרוסי אנטונין קפוסטין במחצית השנייה של המאה ה-19. לימים נרכשה האבן על ידי מוזיאון ישראל, ושם היא מוצגת כיום.

ציוּן עוזיה מלך יהודה

פרטי הממצא
סוג	לוח אבן
אורך	35 ס"מ
רוחב	35 ס"מ
תוכן הממצא
שפה	ארמית
כתב	עברי
לכה התית טםי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח
לכאן הובאו עצמות עוזיה מלך יהודה ואין לפתוח
יצירת הממצא
תאריך יצירה	המאה ה-1
תרבות	יהדות
תקופה	ימי הבית השני
פרטי האתר והחפירה
תאריך גילוי	1931
התגלה בידי	אלעזר ליפא סוקניק, נחמן אביגד, אנטונין קפוסטין
מיקום אתר	ירושלים
פרטי הממצא כיום
אוסף	מוזיאון ישראל
מיקום נוכחי	מוזיאון ישראל

לוח האבן ככל הנראה היה נתון במקורו במגרעת מעל לפתח הכניסה לחדר הקבורה.

הכתובת

הכתובת המקורית בארמית היא:

לכה התית
טםי עוזיה
מלך יהודה
ולא למפתח

תרגומה לעברית הוא:

לכאן הובאו
עצמות עוזיה
מלך יהודה
ואין לפתוח

^[1]

פירוש ומסקנות

הכתובת חקוקה בכתב עברי של ימי הבית השני (שהחוקרים מכנים "כתב יהודי"), המשמש גם את השפה הארמית, שהייתה נהוגה בקרב היהודים באותה תקופה. האותיות כתובות בצורה נאה באופן לפידארי (כלומר כנהוג בחקיקה באבן). יש מעין תגים משולשים בראשי אותיות, סממן המצוי גם בכתובות על גלוסקמאות, והוא ככל הנראה נלקח מכתב הסופרים שהיה נהוג במסמכים שנכתבו בדיו על גבי קלף (כמו במגילות הגנוזות).

למרות ההידור, המרמז על ממלכתיות מסוימת, כותב הכתובת ערבב בין אותיות רגילות לאותיות סופיות. הכתובת נכתבה אפוא לפני שהתייצב השימוש באותיות הסופיות מנצפ"ך, דבר המאפיין את שלהי ימי הבית השני. יש לציין כי תופעה זו קיימת גם בנוסח המסורה של המקרא, כמו בספר ישעיהו, פרק ט', פסוק ו':” לםרבה המשרה ולשלום אין קץ”; ובספר נחמיה, פרק ב', פסוק י"ג: ”ואהי שובר בחומת ירושלים אשר המ פרוצים ושעריה אוכלו באש”.

הכתובת מספרת כי בזמנה (שלהי ימי הבית השני) הועברו עצמותיו של עוזיהו מלך יהודה, מקבר אחד (ככל הנראה הקבר שבו נקבר לאחר מותו) אל קבר אחר במקום אחר. מקום הקבר המקורי, כמו מקום הקבר ה"חדש", אינו ידוע. הועלתה הצעה לזהות את הקבר החדש עם קבר זכריה.^[2]

בתוספתא נאמר שניתן לפנות קברים הסמוכים מדי לעיר, כשהעיר התרחבה לכיוון הקברים, פרט לשני יוצאים מן הכלל: "קבר בית דוד וקבר חולדה הנביאה היו בירושלים, ולא נגע בהן אדם מעולם".^[3] משערים שקבר עוזיה פונה, למרות היותו מבית דוד, מפני שמלכתחילה נקבר במקום מיוחד: "וישכב עוזיהו עם אבותיו ויקברו אותו עם אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים, כי אמרו: מצורע הוא" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק כ"ג, ראו דעת מקרא מלכים-ב טו, ז).

לקריאה נוספת

• אליעזר ליפא סוקניק, "ציון עוזיהו מלך יהודה", תרביץ ב' (תרצ"א), עמ' 288-292 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). הודפס מחדש בתוך: יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, ליקוטי "תרביץ", הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"א, עמ' 27-20.
• עדיאל שרמר, ‏עוד על 'ציון עוזיהו', קתדרה 46, דצמבר 1987, עמ' 190-188
• אייל בן-אליהו, ‏למקורו של ציון עוזיהו, קתדרה 98, דצמבר 2000, עמ' 158-157
• יעקב נחום אפשטיין, "לציון עוזיהו", תרביץ ז' (תרצ"ו), עמ' 388 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה). הודפס מחדש בתוך: יוסף נוה (עורך), מיקראה על כתובות יהודיות, ליקוטי "תרביץ", הוצאת י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשמ"א, עמ' 27.
• בן-ציון לוריא, "זמנו של "ציון עוזיה"", בית מקרא יג, א (תשכח), עמ' 4-13 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).

• William Foxwell Albright, "The Discovery of an Aramaic Inscription Relating to King Uzziah", Bulletin of the American Schools of Oriental Research 44 (1931), pp. 8-10

קישורים חיצוניים

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

• הכתובת באתר מוזיאון ישראל