ציד ראשים
מנהג פולחני בקרבות ומלחמה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ציד ראשים (באנגלית: Headhunting) הוא הנוהג של עריפה ושימור הראש של אדם לאחר שהרגו אותו. ציד ראשים היה נהוג בזמנים היסטוריים בחלקים של אוקיאניה, דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה, מערב ומרכז אפריקה, אמריקה המרכזית ואירופה. הוא התרחש באירופה עד סוף ימי הביניים באירלנד ובאזורי הגבול האנגלו-סקוטיים, ועד המאה ה-20 במונטנגרו, בקרואטיה, באלבניה ובחלקיה המערביים של הרצגובינה[1].
ציד הראשים היה נושא למחקר אינטנסיבי בתוך הקהילה האנתרופולוגית, שם החוקרים ניסו להעריך ולפרש את תפקידיו החברתיים ומניעיו. מחקרים אנתרופולוגיים של ציד ראשים בחנו נושאים הכוללים השפלת היריב, אלימות פולחנית, איזון קוסמולוגי, הצגת גבריות, קניבליזם, שליטה על הגוף ונשמת האויבים, כפרס והוכחה לחיסול יריב, הפגנת גדלות, יוקרה על ידי לקיחת הרוח של היריב וכוחו, וכאמצעי להבטיח את שירותיו של הקורבן כעבד בחיים שלאחר המוות[2].
החוקרים של היום מסכימים בדרך כלל כי תפקיד צייד הראשים היה בעיקר טקסי. הנוהג היה חלק מתהליך הבנייה, החיזוק וההגנה על היחסים ההירארכיים בין קהילות ויחידים. המומחים מציינים שהמנהג נבע מהאמונה שהראש הכיל "חומר נפש" או כוח חיים, שניתן לרתום אותו באמצעות לכידתו[3].