צילום בחשיפה ארוכה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צילום בחשיפה ארוכה היא שיטת צילום המתבצעת על ידי האטת מהירות תריס המצלמה[1] כך שבאופן יחסי יותר אור נכנס למצלמה ומגיע לחיישן.
משתמשים בשיטה זו על מנת להתגבר על תנאי תאורה חלשים, ליצירת אפקט מריחה והדגשת תנועה. לעיתים ניתן להשתמש גם במפתח צמצם שונה על מנת להכניס יותר אור לתמונה, אך הדבר יכול לפגוע בעומק השדה הרצוי[2].