קבוצת ה-131

קבוצת ה־131 היא קבוצת ילדים יהודים מקובנה, שבליטא, שהובלו בין מספר מחנות ריכוז גרמניים במהלך מלחמת העולם השנייה. רק ארבעים ילדים שרדו את המסע וזכו לראות את החופש. תשעים מהם נספו במחנה אושוויץ-בירקנאו בשתי סלקציות שנערכו בראש השנה וביום כיפור התש"ד (1944). ילד נוסף נהרג על רכבת בדרך למחנה הריכוז מאוטהאוזן בעת הפצצה של בעלות הברית, בראשית שנת התש"ה (1945).

האירועים המתוארים התרחשו בסוף שנת 1944 וראשית 1945, בעת שהיה ברור שגרמניה הנאצית נמצאת על סף תבוסה.

בחודש יולי 1944, עם חיסול גטו קובנה, נשלחו אל המחנות אלפי יהודים ובהם ילדים ששרדו את "אקצית הילדים" בגטו. בתחנת רכבת בקרבת מחנה הריכוז שטוטהוף הורדו הנשים והילדים מן הרכבת. מספר ילדים בחרו שלא לרדת מן הרכבת והמשיכו יחד עם הגברים המבוגרים למחנה לנדסברג.

לאחר שהות של שבוע במחנה, באחד ממפקדי הבוקר, הופרדו 130 ילדים מהמבוגרים יותר ונכלאו במכלאה. אח בוגר של אחד מהם התגנב למכלאה כדי לשמור על אחיו הצעיר וכך נוצרה קבוצת ה־131.

הילדים הועברו למחנה הריכוז דכאו בו שהו שבוע ימים. במהלך שהותם במחנה החל האח הבוגר לגבש את חבורת הילדים הזרים זה לזה לקבוצה. הוא בחר לעשות זאת על ידי לימוד תרגילי סדר ומשמעת שהיו חיוניים להישרדותם במחנה. הודות לבגרותו וכושר מנהיגותו קיבלו הילדים את סמכותו והפכו לקבוצה מגובשת.

בתום שבוע הועמסה הקבוצה על שלושה קרונות רכבת ונשלחה למחנה ההשמדה בירקנאו. במהלך הנסיעה קפצו שני ילדים מן הרכבת. אחד נהרג בעת הקפיצה והשני ניצל (דניאל בורשטין, לימים ענבר). עם הגעתם למחנה בליל 31 באוגוסט 1944 הורדה קבוצת הילדים אל הרמפה. במהלך ההמתנה החלו מתרגלים תרגילי סדר כשהאח הגדול מפעיל אותם. מסיבה לא ידועה לא נשלחו להשמדה מיידית.

לאחר שבועות מספר, בראש השנה וביום כיפור של שנת 1944, נשלחו 90 מהם להשמדה בשתי סלקציות. 39 מילדי הקבוצה נשארו בחיים. חמישה חודשים וחצי ארכה שהותם בבירקנאו בתנאים קשים וברעב תמידי. עם התקרבות החזית הרוסית הובלו הילדים עם אסירים אחרים ב"צעדת מוות" למחנה מאוטהאוזן שבאוסטריה ושוחררו במחנה הריכוז גונסקירכן ב־5 במאי 1945. שניים אבדו בדרך וגורלם לא נודע. אחדים הובאו לבוכנוואלד שבגרמניה ושוחררו שם ב־11 במאי 1945.

מדי שנה נפגשים הניצולים ביום השנה לשחרור. בספטמבר 2001 חזרו שמונה מהניצולים יחד עם משלחת תלמידי מחזור י"ב של בית הספר "הר וגיא"^[1].

בספטמבר 2014 חזר אחד מהניצולים יחד עם משלחת תלמידי מחזור ל"ג של בית הספר "שיטים דרכא" אל מסלול המוות, אל קובנה, עיר הולדתם, אל שטוטהוף, לנדסברג, דכאו, בירקנאו, מאוטהאוזן ואל גונסקירכן.

סרט דוקומנטרי בבימויה של רות ולק מספר את סיפורה של הקבוצה דרך "מסיבת יום ההולדת" הנערכת מדי שנה, במועד הקרוב לתאריך שחרורם של הניצולים.