Loading AI tools
מין של יונק מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קובוס הנילוס או קובוס לבן עורף (שם מדעי: Kobus megaceros או Kobus maria) הוא מין אנטילופה בתת-משפחת צבאי הסוף, החיה באזורי ביצות וסוואנות בסודאן ובאתיופיה. קובוס הנילוס תואר לראשונה בשנת 1855, ולעיתים נחשב כסוג ומין יחיד תחת השם המדעי "Onotragus megaceros". קובוס הנילוס נחשב ליפה ולנדיר שבתת-משפחת צבאי הסוף. לקובוס זה אין תת-מינים.
קובוס הנילוס | |
---|---|
מצב שימור | |
סכנת הכחדה (EN) [1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | יונקים |
סדרה: | מכפילי פרסה |
משפחה: | פריים |
תת־משפחה: | צבאי סוף |
סוג: | קובוס |
מין: | קובוס הנילוס |
שם מדעי | |
Kobus megaceros פיטזינגר, 1855 | |
תחום תפוצה | |
ביצת סוד - מקום חיותו העיקרי של קובוס הנילוס על מפת דרום סודאן. | |
שמות נוספים | |
| |
לקובוס מספר שמות, כשהכינויים העיקריים שלו הם "קובוס הנילוס" על שם מקום חיותו - הנילוס הלבן, "קובוס לבן עורף" על שם עורפו הלבן הבולט, ו"לצ'ווה הנילוס" על שם דמיונו במידות גוף לקובוס המשקפיים המכונה "לצ'ווה".
לזכרים של קובוסי הנילוס זוג קרניים בינוניות וכבדות בצורת נבל, הממוקמות בצידי הראש סמוך לאוזניים מה שגורם למרחק גדול ביניהן ככל שהקרן יותר ארוכה. לקרניים של קובוס הנילוס שתי צורות עיקריות:
בשני המקרים הקרן היא עבה ועגולה בתחילתה עם טבעות מחורצות גדולות, והופכת להיות דקה וחלקה בסופה כאשר הטבעות מתקטנות עד שנעלמות מספר סנטימטרים לפני חוד הקרן. צבעה של הקרן משתנה בין אפרפר חום/צהבהב ל-אפור כסוף או שחור כחלחל. הטבעות בהירות יותר משאר הקרן והחודים כהים יותר. לזכרים צעירים הקרניים מעוגלות רק במקצת, והן חלקות לגמרי בצבע כהה מאוד. כאמור, רק לזכרים יש קרניים, בעוד שלנקבות יש זוג בליטות במקום שבו נמצאת הקרן אצל הזכרים.
הפרווה של קובוס הנילוס קצרה ועבה ומורכבת משערות צפופות, והיא ארוכה וסבוכה מאוד באזור הלחיים והצוואר, הן לזכרים והן לנקבות, מה שנראה מרחוק כזקן. מלבד הקרניים, הדו-צורתיות זוויגית (הבדל בין הזכרים לנקבות) של קובוס הנילוס בצבעי הפרווה הוא מהבולטים ביותר אצל הפרסתנים, כאשר הזכר והנקבה כה שונים זה מזו עד שניתן לחשוב, שהם שני מינים נפרדים:
גופו של קובוס הנילוס עבה ורחב, וראשו קצר; הצוואר ארוך למדי הן לזכרים והן לנקבות, אולם אצל הזכרים הוא נראה קצר ועבה בשל השערות הסבוכות שעל גרונם. רגליו ארוכות ודקות, כאשר פלג גופו האחורי מוגבה מעט מהקדמי. זנבו ארוך למדי והוא מסתיים בציצית שיער גדולה המסייעת לו להבריח זבובים. פרסותיו גדולות ורחבות ומתאימות לבית גידולו הבוצי, והן מסייעות לו לרוץ וללכת בבטחה או לשחות במהירות.
מידות הגוף של קובוס הנילוס:
גובה כתף הזכר: 105-100 ס"מ.
גובה כתף הנקבה: 85-70 ס"מ.
אורך ראש וגוף הזכר: 180-160 ס"מ.
אורך ראש וגוף הנקבה: 170-130 ס"מ.
אורך הקרניים (זכר): 85-45 ס"מ.
אורך הזנב (לשני המינים): 50-45 ס"מ.
משקל הזכר: 120-90 ק"ג.
משקל הנקבה: 90-60 ק"ג.
על אף שלקובוס הנילוס צבעי פרווה ייחודיים, קיימים שני תת-מינים של קובוסים שלזכרים המבוגרים שבהם פרווה שחורה במקצת או לגמרי. קובוסים אלו הם:
קובוס הנילוס נפוץ במרכז אפריקה בעיקר בדרום סודאן ובמקצת מאתיופיה, ותפוצתו מתחלקת לשני חלקים עיקריים הנמצאים סביב ביצות ויובלים של הנילוס הלבן: החלק העיקרי במרכז דרום סודאן הנמצא סביב ביצות סוד הגדולות, נהר בחר אל-ע'זאל ("נהר הצבאים") ויובלים נוספים של הנילוס, ומתפשט על המחוזות הדרום-סודאנים הבאים: צפון, מרכז ומזרח ואראפ, מרבית חלקי מדינת האיחוד, דרום מערב מדינת הנילוס העליון, החלק המערבי של מחוז ג'ונגליי, צפון, מרכז ודרום מזרח מדינת האגמים, עם גלישה קטנטנה לכיוון מחוז אקווטוריה התיכונה.
החלק המשני נמצא בעיקר סביבות יובלי הנילוס כדוגמת נהר סובט, נהר אדר, נהר יאבוס, מתחיל ממרכז מדינת הנילוס העליון, ממשיך דרומה עד לצפון מזרח מחוז ג'ונגליי, והוא מסתיים בצפון מערב מחוז גמבלה האתיופי.
בית גידולו של קובוס הנילוס הוא בעיקר ביצות סוד הדרום-סודאניות וביצות מאצ'אר האתיופיות, וכן אגמים, נהרות, מרעה וערבות עשב מוצפות סביבות הנילוס, לגונות, סבך קנים, סוף, וגומא פפירוס, עשב גבוה או קצר, שיחים, ובתי גידול נוספים המצויים בקרבת ביצות. הקובוס נמצא תדיר באזורי מים רדודים, והעומק המועדף עליו הוא בין 10 ל-40 ס"מ. הטמפרטורות באזורי תפוצתו משתנים במהלך השנה 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת בהם היא 1,000-500 מ"מ בשנה.
כמו אנטילופה רבות, קובוסי הנילוס פעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב שבהם מזג האוויר סביר. בשאר היום הם ינוחו באזורים הגבוהים ממפלס המים כדוגמת איים ושרטונים. במהלך השנה הם נודדים למרחקים עונתיים קצרים (40-30 ק"מ) במקביל להצפת ונסיגת מי השיטפונות.
בעבר העדרים היו מגיעים למספרים של 50–100 פרטים, אולם בימינו הם נצפים בעיקר בקבוצות קטנות ובינוניות; הקבוצות הנפוצות יותר הם נקבות עם צאצאיהן וזכר בוגר אחד או קבוצה של זכרים צעירים, אשר ניתן לראות נקבות וצאצאיהם בלבד או זכר בודד המחזיק טריטוריה משלו. לצבע הפרווה הכהה של הזכרים יש משמעות טריטוריאלית - כל עוד הכתם הלבן בעורף נעדר מהפרווה של הזכרים הצעירים הם נסבלים על ידי הזכר הגדול, אולם ברגע שהוא נראה, הקונפליקט ביניהם בלתי נמנע ועל פי רוב הם מגורשים על ידו. בקבוצות של זכרים צעירים ההיררכיה נקבעת על ידי צבע הפרווה.
כאשר יש מפגש בין שני זכרים בוגרים, הם ינהלו קרב עיקש ותקיף הכולל נעילת קרניים, צבירת תאוצה והתנגשות - כשכל אלה מתרחשים בתוך המים.
תזונתו העיקרית היא שרכים, עשבי וצמחי מים. בתקופות הגשמים וההצפות המזון המועדף עליו הוא אורז בר, ואילו בעת נסיגת המים התזונה כוללת שיעור גבוה יותר של עשבי ביצה. לפעמים בתקופות של בצורת, הוא ניזון גם על שיחים, עלים וענפי עצים, שעליהם הוא מגיע על ידי עמידה על הרגליים האחוריות. בעת מעבר דרך מים רדודים, קובוס הנילוס מתקדם במהירות על ידי סדרה של קפיצות חינניות, ואילו במים עמוקים יותר הוא שחיין מוכשר - הודות לפרסותיו.
באזורי מחייתו של קובוס הנילוס הטורפים נדירים יחסית, ולעיתים רחוקות ייטרף על ידי תניני יאור, אריות ונמרים. בשעת סכנה הקובוס יברח לתוך המים העמוקים ויחכה שם עד יעבור זעם. נקבות יגנו על העופרים מטורפים קטנים כדוגמת תנים וסרוואלים על ידי בעיטות.
ההיריון נמשך 7–9 חודשים (בסביבות 240 ימים), לאחריהם נולד עופר אחד השוקל בעת לידתו 5.5-4.5 ק"ג. כחודש לאחר הלידה הנקבה עלולה שוב להיכנס להריון. הלידות מתרחשות בכל השנה, ובעיקר בעונת הגשמים בחודשי נובמבר ופברואר. העופר מוסתר במשך מספר שבועות בצמחייה, ואמו מגיעה מדי פעם להניקו. לאחר 5–6 חודשים העופר נגמל, ומגיע לבגרות בסביבות 19–20 חודשים.
תוחלת החיים של קובוס הנילוס: בטבע 10–11 שנים, בשבי עד 21 שנים.
קובוס הנילוס מסווג על ידי IUCN במצב השימור סכנת הכחדה (EN), עם ירידה מוערכת של 50% בתקופה של 21 שנים בעיקר בשל ציד, אובדן בית גידול, ותחרות עם בעלי חיים מבויתים על מקורות מחייה. הציד הוא בעיקר לבשרו וכן לפרוותו ופוחלציו היקרים, אובדן בית הגידול נגרם בעיקר על ידי בניית סכרים (ובדרום סודאן גם תעלת ג'ונגליי) המצמצמים את מחזור ההצפה הטבעי של ביצות הסוד ומאצ'אר, כמו גם איום הולך וגובר מצד ניצול מאגרי הנפט של דרום סודאן הנמצאים בחלקים הצפוניים של תפוצתו; תחרות עם בעלי חיים מבויתים היא בעיקר עם עדרי בקר גדולים הרועים בסביבות ביצות הסוד, אך בעוד שבקיץ השפעתם גדולה בשל התייבשות הביצות, בחורף היא פחות בעייתית בשל מפלס המים הגבוה שאינו מאפשר לבקר להיות בתוכו. בנוסף לכך נפגע קובוס הנילוס כתוצאה ממלחמות האזרחים הסודאניות שגרמה להתפשטות יישובי בני אדם ונשק חם לתחומי מחייתו, וכן תחום תפוצתו מצטמק בתקופת הקיץ כאשר חלקים גדולים מהביצות מתייבשים.
בדרום סודאן זקוקים לרישיון מיוחד כדי לצוד קובוס הנילוס, ואוכלוסיות שלו מצויות בשלושה אזורים מוגנים במדינה: 1) "ז'עראף": האזור המוגן העיקרי משתרע על פני 9,700 קמ"ר לאורך נהר בחר אל ע'זאל. באזור נמצאת האוכלוסייה הגדולה ביותר של קובוס הנילוס והיא מאוימת לאחרונה על ידי חיפושי נפט; 2) "פאניקאנג'": משתרע על 480 קמ"ר, צפונית לנהר בחר אל-ע'זאל שמפריד בינו לבין "ז'עראף"; 3) "שאמבה": משתרע על 620 קמ"ר, לצד נהר בחר אל-ג'בל. באתיופיה ניצודים כל שנה ברישיון מיוחד כשישה קובוסים בלבד, והאזור המוגן היחידי שהם נמצאים בו הוא "הפארק הלאומי גמבלה". עם זאת, קובוסים רבים נודדים מהאזורים המוגנים לפאתי השמורות - שם הם נפגשים עם עדרים עצומים של בקר, וכן ציידים.
אומדן האוכלוסייה הקודם נאמד בסביבות 40,000-30,000 בשנת 1983; כרגע אין אומדן אוכלוסייה נוכחי, אולם האוכלוסייה ירדה בצורה דרסטית, כאשר סקר אווירי בדרום סודאן ב-2007 מצא רק 4,291 פרטים + 1,000 שנספרו באתיופיה ב-1988 וירדו משמעותית מאז מה שנותן הערכות של לא יותר מ-5,000 פרטים בטבע. קובוס הנילוס מתרבה היטב בגני חיות רבים ברחבי העולם, כשבמספר אזורים כדוגמת פלורידה הצליחו לדמות את בית גידולו הטבעי, מה שגורם לריבוי מוצלח יותר מאשר בטבע. מספר קובוסי הנילוס בשבי הוא כ-400 פרטים.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.