קו מייסון-דיקסון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קו מייסון-דיקסון (באנגלית: The Mason-Dixon line) הוא קו שסומן ונמדד על ידי שני המודדים והמדענים צ'ארלס מייסון וג'רמייה דיקסון (המדידות הסתיימו באוקטובר 1767) ומפריד בין המדינות פנסילבניה ודלאוור ובין מרילנד ווירג'יניה המערבית (ראו מפה).
קו מייסון-דיקסון נקבע בתקופה הקולוניאלית שלפני עצמאות ארצות הברית, כשהמדינות עוד היו מושבות בריטיות. הוא נולד בעקבות הליך פתרון של סכסוך אדמות ארוך שנים בין שתי משפחות אצילים שמלכי אנגליה העניקו להן את אדמות האזור. לאחר קום ארצות הברית הקו שימש באופן לא-רשמי כקו גבול בין מדינות העבדות ומדינות החירות. השימוש בקו כקו גבול החל בדיון סביב פשרת מיזורי, בשנת 1820, בה נדרש לקבוע גבולות שיפוט בין מצדדי העבדות בארצות הברית ומתנגדיה.
הקו מסמן כיום מעין גבול המפריד מבחינה תרבותית ופוליטית בין צפון-מזרח ארצות הברית לדרומה (המכונה גם דיקסי).