קידוש השם
מצוות עשה מתרי"ג המצוות / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
קידוש השם היא מצוות עשה מתוך תרי"ג מצוות, לפיה יהודי חייב למסור את נפשו למען קידוש שמו של האל, במקרים בהם חל דין של יהרג ואל יעבור, ובעיקר על העבירות החמורות - עבודה זרה, שפיכות דמים, וגילוי עריות.
| מקרא | ויקרא, כ"ב, ל"ב |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף ע"ד, עמוד א'; מסכת ברכות, דף כ"א, עמוד ב'; מסכת מגילה, דף כ"ג, עמוד ב' |
| משנה תורה | ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ה' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קנ"ז |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ט' ספר החינוך, מצווה רצ"ו |
  | |
מלבד מסירות הנפש, בספרות הראשונים[1] הוזכרו פעולות נוספות שמקדשות את השם ונחשבת למצווה: התנהגות נאותה הגורמת לבני אדם לשבח את ה' ומאמיניו; אמירת שבחי ה' במניין; וכן קיום כל המצוות מתוך נכונות והסכמה למסירות נפש.