קלאודיוס
הקיסר הרביעי בשושלת היוליו-קלאודית ברומא העתיקה / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
טִיבֶּרְיוּס קְלַאוּדִיוּס קֵיסָר אוֹגוּסְטוּס גֶרְמָנִיקוּס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54, נולד כ"טיבריוּס קלאודיוּס דרוּסוּס נירוֹן") היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.
ערך זה עוסק בקיסר רומאי מהשושלת היוליו-קלאודית. אם התכוונתם לקיסר רומאי מהמאה ה-3, ראו קלאודיוס השני גותיקוס; אם התכוונתם לקלאודיוס, קיסר אתיופיה ראו גלאוודיוס, קיסר אתיופיה. | |||||||
| פסל של קלאודיוס, המוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי | |||||||
| לידה |
1 באוגוסט 10 לפנה"ס לוגדונום, האימפריה הרומית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 54 (בגיל 63) רומא, האימפריה הרומית | ||||||
| שם מלא | טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס | ||||||
| מדינה | האימפריה הרומית | ||||||
| מקום קבורה |
איטליה מאוזוליאום אוגוסטוס, רומא | ||||||
| בת זוג |
פלאוטיה אורגולאנילה אליה פאיטינה ולריה מסלינה אגריפינה הצעירה | ||||||
| שושלת היוליו-קלאודיים | |||||||
| |||||||
| |||||||
_01.jpg)
קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו לשרוד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות. בתקופתו התרחבה האימפריה, וכללה אף את חציה הדרומי של בריטניה הגדולה. הוא הביע עניין אישי במשפטים, שימש כשופט במשפטים פומביים, והוציא עשרים פסקי דין מדי יום. עם זאת, במהלך כהונתו נחשב כקיסר חלש ופגיע, הנתון לשרירות לבם של מזכיריו, עבדיו המשוחררים ונשותיו. סערות וטרגדיות בחייו האישיים הובילו לבסוף למותו. מוניטין זה הביא להצגתו כשוטה תלותי בכתבי ההיסטוריונים מן העת העתיקה. היסטוריונים בני זמננו שינו דעה זו.