קנדה במלחמת העולם הראשונה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השתתפותה של קנדה במלחמת העולם הראשונה החלה ב-5 באוגוסט 1914, כאשר המושל הכללי של קנדה הכריז מלחמה על גרמניה, וזאת בעקבות הכרזתה של בריטניה יום קודם לכן. כדומיניון של האימפריה הבריטית הייתה קנדה מחויבת לעשות כך, וכן להשתתף בפועל בלחימה. בלחימה השתתפו כ-500,000 קנדים בחזית המערבית (מתוך אוכלוסייה של 8 מיליון), כ-67,000 חיילים נהרגו וכ-173,000 נפצעו. הקרבות בהם השתתפו, ובפרט קרב רכס וימי[1], הפכו למיתוס מכונן, הן של הכוח הצבאי הקנדי, שהייתה לו זו "טבילת האש" הראשונה תחת דגל ופיקוד קנדי, והן של החברה האזרחית שלאחר המלחמה.
צד בעימות | חלק ממדינות ההסכמה |
---|---|
תאריך כניסה לעימות | 5 באוגוסט 1914 |
העילה למלחמה | הכרזת המלחמה הבריטית על האימפריה הגרמנית |
תאריך סיום העימות | 11 בנובמבר 1918 |
אירועי הסיום | שביתת הנשק |
ראש המדינה | ג'ורג' החמישי |
ראש המדינה בפועל | רוברט בורדן |
מפקדים בולטים | ארתור קורי |
נתוני המדינה | |
אוכלוסייה | 8,000,000 |
נתוני הצבא | |
חיל המשלוח הקנדי הגיס הקנדי |
619,646 חיילים 5 דיוויזיות |
תוצאות המלחמה | |
אבדות בנפש |
67,000 הרוגים 173,000 פצועים |
לאחר המלחמה פעל ראש ממשלת קנדה במהלך המלחמה, רוברט בורדן, למתן מעמד עצמאי לקנדה בחוזה ורסאי ובין חברות חבר הלאומים, מעמד אותו קנתה קנדה בדם חלליה. המלחמה אמנם האיצה תהליכי עצמאות ולאומיות בקנדה, אך גרמה גם להרחבת הקרע בין דוברי האנגלית לדוברי הצרפתית במדינה.