קניין רוחני

קניין רוחני (באנגלית: Intellectual Property, או בקיצור בראשי תיבות: IP) הוא מונח משפטי כללי לזכויות בטובין ובמשאבים שאינם מוחשיים, שנוצרו על ידי בני אדם. דוגמאות למשאבים כאלה הם: מוזיקה וסרטים, ספרים ויצירות אמנות, צילומים, ציורים, המצאות, תכנות מחשב, סמלים או מילים שמזהים מוצר מסחרי, עיצובים של מוצרים. המונח מאגד זכויות שונות במהותן: זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר, עיצובים (בעבר: מדגמים), וסודות מסחריים. בנוסף, קניין רוחני כולל גם ענפים ממוקדים יותר, כמו זכויות מטפחים על זני צמחים, הגנה על מעגלים משולבים, וזכויות המכונות "זכויות שכנות", כמו זכות מבצעים וזכויות שידור של משדרים.[1]

הסדרים משפטיים מפורטים שתחילתם בפסיקת בתי המשפט בשיטת המשפט המקובל והמשכם בעיגון בחקיקה, קובעים את תנאי ההגנה של המשאבים הרוחניים בכל אחד מענפי הקניין הרוחני, את הבעלות, את היקף הזכויות, חריגים והגנות, סעדים שונים, אכיפה ועניינים דיוניים.

הקניין הרוחני נחשב לאחד התחומים החשובים בצמיחתן הכלכלית של מדינות. בעשורים האחרונים עובר התחום תהליכים אינטנסיביים של גלובליזציה, ומושפע מאוד משינויים טכנולוגיים. התחזקות ההגנה על הקניין הרוחני שנויה במחלוקת, ומעוררת גם ביקורת ציבורית נוקבות. למשל, בקשר לשיתוף קבצים באינטרנט, או בקשר למתן פטנטים על הגנום האנושי[2], או גישה לתרופות מצילות חיים במחיר בר-השגה[3].