קרב כף סנט וינסנט

קרב כף סנט וינסנט, אחד מהקרבות הימיים החשובים במלחמות צרפת המהפכנית, נערך ב-14 בפברואר 1797 ממערב לכף סנט וינסנט שבדרום-מערב פורטוגל.

קרב כף סנט וינסנט

קרב כף סנט וינסנט
מערכה: הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה
מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות
תאריך	14 בפברואר 1797
מקום	כף סנט וינסנט, דרום-מערב פורטוגל
קואורדינטות	37°01′30″N 8°59′40″W
תוצאה	ניצחון בריטי
הצדדים הלוחמים הצי הבריטי הצי הספרדי מפקדים ג'ון ג'רוויס חוסה דה קורדובה כוחות 15 אוניות מערכה 27 אוניות מערכה אבדות 73 הרוגים ו-327 פצועים 4 ספינות נלכדו על ידי הבריטים, 250 הרוגים, 550 פצועים
(למפת פורטוגל מוגדלת)   ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס האטלנטי קרב כף סנט וינסנט (למפת פורטוגל רגילה)   ליסבון פורטו בראגה סטובל קוימברה לייריה פארו אבורה ספרד האוקיינוס האטלנטי קרב כף סנט וינסנט

רקע

ספרד הצטרפה לקואליציה עם צרפת והכריזה מלחמה על בריטניה באוקטובר 1796. הצי הבריטי בים התיכון מצא עצמו בנחיתות מספרית: 15 אוניות קו (אוניות המערכה של אותה תקופה) בריטיות מול 38 אוניות בצי הספרדי-צרפתי המשולב. הבריטים נסוגו מעמדותיהם בים התיכון, תחילה מקורסיקה ולאחר מכן מהאי אלבה, ועיקר הצי הבריטי קבע את בסיסו באוקיינוס האטלנטי מול חופי פורטוגל במוצא הנהר טחו.

הצי הספרדי, בראשות דון חוזה דה קורדובה, שכלל 27 אוניות, עגן בתחילת שנת 1797 בקרטחנה. ב-1 בפברואר 1797 הפליג הצי לכיוון קדיס, במטרה להצטרף לצי הצרפתי שעגן בברסט. רוח מזרחית חזקה שנשבה בין גיברלטר לקדיס סחפה את הצי הספרדי אל תוך האוקיינוס האטלנטי, רחוק יותר מהמתוכנן. כאשר דעכה הרוח, החל הצי לחזור לאיטו לכיוון קדיס.

השייטת הבריטית שמנתה 10 אוניות קו, בפיקוד האדמירל עתיר הניסיון ג'ון ג'רוויס, הפליגה בינתיים מבסיסה בטחוֹ במטרה ליירט את הצי הספרדי. ב-6 בפברואר הצטרפה לצי תגבורת של חמש אוניות, שנשלחו מהצי הבריטי שבתעלת למאנש.

ב-11 בפברואר, בחסות ערפל כבד, עברה הפריגטה הבריטית מינרב, בפיקוד קומודור הוריישו נלסון דרך הצי הספרדי כולו, מבלי שהתגלתה. נלסון הגיע אל הצי הבריטי ב-13 בפברואר, ומסר לג'רוויס, באוניית הדגל שלו ויקטורי, את מיקומו של הצי הספרדי. נלסון לא יכול היה לדעת מה גודלו של הצי הספרדי, בשל הערפל, וג'רוויס, שלא היה מודע ליחסי הכוחות הגרועים, הפליג מיד כדי ליירט את הצי הספרדי. יום לאחר מכן, ב-14 בפברואר, נמסר לג'רוויס שהצי הספרדי נמצא במרחק 35 מייל לכיוון הרוח.

הקרב

בבוקר 14 בפברואר היו שני הציים בעמדות שאיפשרו להם לתקוף את האויב. בשלב זה גילה ג'רוויס את נחיתותו המספרית, כמעט חצי מצי האויב. ואולם, ניתוק מגע היה עלול להיות קשה, ומעבר לכך סבר ג'רוויס שהמצב רק יחמיר אם יצליח הצי הספרדי להצטרף לצי הצרפתי. לכן החליט להמשיך. מסופר, שעל אוניית הדגל ויקטורי עמדו הקפיטנים קאלדר והאלוול וספרו את אוניות האויב שהתגלו לעיניהם. ג'רוויס הגיב בקור הרוח הבריטי הידוע לדיווחים על המספר הגדל והולך של אוניות האויב הנראות, אך משדווח לו על 27 אוניות אויב הגיב: "מספיק, די בדברים אלו; הפור הוטל, וגם אם יש שם חמישים אוניות נעבור דרכן!".

לבריטים היה יתרון שנבע מהיערכותם הטקטית של הספרדים: בעוד שהצי הבריטי כבר היה ערוך בטור (צורת ההיערכות לקרב שהייתה מקובלת אז הייתה היערכות של כל האוניות בטור ארוך אחד, כך שכל אונייה תוכל לתקוף ספינת אויב הנמצאת מולה בטור מקביל), האוניות הספרדיות לא היו ערוכות בטור אלא מקובצות בשני גושים, ומכיוון שכך, היו חלקן במצב שבו לא היו יכולות לירות מחשש שיפגעו בחברותיהן. הבריטים, לעומת זאת, היו ערוכים בטור, כך שכל האוניות היו יכולות לירות אל הספרדים. ג'רוויס רצה לפורר את הצי הספרדי, ולכן הורה לצי הבריטי לעבור בין שתי הקבוצות של צי האויב, ולירות אל שתי הקבוצות באותו זמן. השייטת הבריטית נעה דרומה תוך כדי ירי כבד על שני חלקי הצי הספרדי. הצי הספרדי ניסה להימלט צפונה.

בשלב זה, התמרון הבריטי הצליח, והצי הספרדי התפורר לשני חלקים. שתי הקבוצות של השייטת הספרדית הפליגו צפונה. יתרון הרוח היה בידי הבריטים, ואולם האוניות הספרדיות המשיכו להפליג צפונה, בכיוון המנוגד כמעט לזה של הצי הבריטי. ג'רוויס חשש שהצי הספרדי יצליח להתאחד מחדש ולחמוק לקדיס, ולכן הורה לאוניות הבריטיות לחזור ולפנות צפונה, בטור, ולרדוף אחרי הקבוצה הגדולה יותר של הצי הספרדי. האוניות הבריטיות היו אמורות לפנות בזו אחר זו, ולשמור על מבנה של טור.

נלסון, שהיה כעת בספינתו קפטיין, היה בין האחרונים בטור הבריטי. הוא הבחין בכך שהתמרון שהורה עליו ג'רוויס עלול שלא להצליח; חששו היה שהספרדים יצליחו להתאחד לפני שהבריטים יצליחו לחזור לטווח. נלסון, בצעד יוצא דופן, התעלם מההוראות שקיבל, שבר את מבנה ה-U, ופנה מיד ימינה ומערבה לכיוון הספינות הראשונות של הצי הספרדי. ג'רוויס, שהבחין בתמרון של נלסון והבין את משמעותו, הורה מיד לאונייה נוספת, אקסלנט, לפנות אחריו. באותו שלב החלו ראשונות האוניות הבריטיות בזרוע השמאלית והמערבית של ה-U להגיע לטווח ירי למאסף של האוניות הספרדיות.

ספינתו של נלסון נשאה 74 תותחים; עם השלמת הפנייה לכיוון הצי הספרדי מצא עצמו נלסון תחת אש של לא פחות משש אוניות אויב, ובהן כמה מאוניות הקו הגדולות ביותר בעולם באותה עת, שמהן 3 ספינות עם 112 תותחים, ואוניית המלחמה הגדולה ביותר בעולם באותה עת - סנטיסימה טרינידד, אוניית הדגל של קורדובה, ובה לא פחות מ-130 תותחים. קפטיין נפגעה קשות תוך זמן קצר ולא ניתן היה כמעט לשלוט בה, ולכן גרם לה נלסון להתנגש באונייה הספרדית סאן ניקולס שלה 80 תותחים, ואז הוביל אישית הסתערות של הצוות הבריטי שעלה על האונייה הספרדית. במקביל, תקף קולינגווד, מפקד האקסלנט, את האונייה הספרדית סאן חוסה שלה 112 תותחים. סאן חוסה התנגשה בצידה השני של סאן ניקולס ולא הייתה יכולה להשתחרר; נלסון, במהלך שזכה להערצה רבה בצי הבריטי, הוביל את אנשיו שזה עתה עלו והשתלטו על סאן ניקולס מצד אחד, והמשיך את ההסתערות על סאן חוסה, שגם היא נכנעה.

הספרדים הצליחו לנתק מגע, בסופו של דבר, בשעות הערב. ג'רוויס הגיע לאונייה irresistible שאליה עבר נלסון, בשל הנזק הרב שנגרם לקפטיין, ושם הפגין את תמיכתו בהפרת הפקודה של נלסון. לו הייתה רמת האימונים והמוכנות של הצי הספרדי דומה לזו של הצי הבריטי היה הופך צעדו של נלסון להתאבדות, אך כפי שעלו הדברים בפועל היה זה צעד מבריק.

אחרי הקרב

הספרדים לא ניסו לחדש את הקרב בבוקר שלמחרת, וביום שלאחר מכן נסוגו חזרה לקדיס. הבריטים היו חלשים מכדי לחדש את הקרב בעצמם.

החדשות על הקרב הגיעו לבריטניה שבועיים לאחר מכן, וגרמו לשמחה רבה; ראשית, זה היה הניצחון הימי הבריטי הראשון מזה כשנתיים, ושנית משום שאיום הפלישה הוסר, זמנית לפחות. ג'רוויס זכה לתואר אצולה, הרוזן (Earl) סט. וינסנט. נלסון זכה לתואר אבירות, וקודם לדרגת אדמירל. קורדובה, לעומת זאת, פוטר מן הצי הספרדי, ונאסר עליו להופיע בחצר המלוכה.

ג'רוויס, שהוכיח שהצי שלו עדיף על הצי הספרדי, הטיל מצור ימי הדוק על קדיס, ונטרל למעשה את פעילות הצי הספרדי עד חתימת חוזה אמיין ב-1802, שעצרה זמנית את המלחמות הנפוליאוניות. ניטרול הצי הספרדי איפשר לג'רוויס לשלוח שייטת בפיקודו של נלסון חזרה לים התיכון, ולאחר קרב הנילוס לשוב ולזכות בשליטה בריטית גם בו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב כף סנט וינסנט בוויקישיתוף

• Battle of Cape St. Vincent - היסטוריה ומורשת (באנגלית)