קרטוגרפיה של ארץ ישראל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הקרטוגרפיה של ארץ ישראל היא תהליך הפקת המפות שבהן מופיעה ארץ ישראל, החל מהתקופה העתיקה ועד ימינו.
ארץ ישראל הופיעה במפות החל מהתקופה העתיקה. בשל חשיבותה הדתית לדתות המונותאיסטיות היא זכתה להופיע במפות העולם (ברבות מהן, כאשר היא וירושלים בפרט מצוירות כמרכז), ובמפות בעלות הקשר דתי. חשיבותה הדתית הקנתה לארץ ישראל רצף קרטוגרפי לאורך ההיסטוריה, אם כי רבות מהמפות שבהן הופיעה היו מפות לשם הצגת השקפת העולם הדתית של מכין המפה, ולא מפות מדויקות שמציגות את המציאות הגאוגרפית בארץ ישראל.
המיפוי המודרני של ארץ ישראל, התחיל עם מיפוי ז'אקוטן בשנת 1799. פייר ז'אקוטן היה קרטוגרף בחיל ההנדסה של נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל. האזור בו עבר מסעו של נפוליאון (בעיקר במישור החוף) מופה באמצעות מדידות מדויקות לזמנו, ויתר אזורי הארץ הושלמו לפי תיאורים של מורי דרך מקומיים ומפות קדומות יותר, ועל כן סובלים מחוסר דיוק. המיפוי הטופוגרפי הראשון שכולו התבסס על מדידות בשטח, היה המיפוי שנעשה על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בין השנים 1871–1878. מיפוי זה לא כלל את הנגב, שמופה לראשונה ב-1948 על ידי יחידת המיפוי של צה"ל במהלך מלחמת העצמאות.
מפות הקרן לחקר ארץ ישראל שימשו את הצבאות הלוחמים במלחמת העולם הראשונה בשטח ארץ ישראל, והצבא הגרמני אף הוציא מפות המתבססות על תצלומי אוויר (תצלומי האוויר הראשונים של הארץ). לאחר המלחמה ותחילת המנדט הבריטי בארץ, הוקמה מחלקת המדידות של המנדט ותחתיה נערכו כמה סקרים גאוגרפיים של הארץ. שתי סדרות מפות מרכזיות נערכו על ידי מחלקת המדידות המנדטורית בקנה מידה של 1:100,000. בתום המנדט והקמת מדינת ישראל הוקמה מחלקת המדידות של מדינת ישראל על בסיס מחלקת המדידות של המנדט. לימים הפכה מחלקה זו למפ"י – המרכז למיפוי ישראל. מפ"י הוא המרכז המקצועי הלאומי לתחום הקרטוגרפיה, תשתית המיפוי והמדידה של מדינת ישראל. מפ"י כפוף למשרד הבינוי והשיכון.