תפיסת עומק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תפיסת עומק או ראיית עומק, היא היכולת לראות את הנפח התלת-ממדי של עצמים, את הפריסה שלהם במרחב ואת המיקום שלהם ביחס לצופה ולעצמים אחרים[1].
היא מתאפשרת בעקבות מנגנון העיבוד של מערכת הראייה במוח, אשר יכול להפוך את התמונה הדו-ממדית המתקבלת על הרשתית לתמונה תלת-ממדית.
מיומנות זו של המוח מאפשרת לו גם למצוא את ממד העומק בתצלומים ובאיורים.