ראפאנגלית: Rap או ראפינג "לעשות ראפ" - Rapping, מכונה גם "אם סי" - MCing)[1] מתייחס ל"קריאה קצובה או מחורזת של תמליל או מילים".[2] ראפ שונה משירה בכך שהוא מבוצע בדרך כלל בליווי מוזיקלי קצבי. חלק ניכר משירי הראפ הם שירי מחאה.[3]

ראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ וברגאיי, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או ללא ליווי כזה, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעיתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.

מוזיקת הראפ מתבלטת כמוזיקת מחאה בוטה וברורה יותר מהסגנונות הקודמים לה. הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסויות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לכנופיות רחוב (גאנגסטרים) ואף היו מעורבים בפרשיות פשע, כמו סנופ דוג שהואשם ברצח,[4] 50 סנט שהיה סוחר סמים ואף נשלח לכלא, טופאק שהנהיג כנופיית פשע אלימה, ישב בכלא ובסופו של דבר נרצח, והראפר Eazy-E שהיה מבוקש על ידי ה-FBI ואף סחר בסמים.

בשנות ה-90, מוזיקת ראפ ותרבות ההיפ-הופ צברו פופולריות רבה והחלו להופיע גם אמני ראפ והיפ-הופ לבנים, דוגמת הביסטי בויז ואמינם. ההתקרבות לזרם המרכזי גרמה גם למסחור רב של הסגנון הזה, והחלו להופיע לייבלים מסחריים מצליחים שמשמשים כ"פס ייצור" לראפרים המכוונים לטעם הקהל שזנחו אלמנטים של מחאה, דוגמת פיפטי סנט ואחרים.