רבי זכאי דכבול
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רַבִּי זַכַּאי דְּכָּבוּל היה אמורא ארצישראלי בדור הראשון, שפעל בעיר כָּבוּל שבגליל המערבי במאה ה-3.
בתלמוד הירושלמי נמסרה בשמו הלכה הנוגעת לתיקון טעויות בקריאת התורה בבית הכנסת, אשר רבי ירמיה ורבי זירא דנו בה אגב מקרה שאירע בבית הכנסת של סכנין[1].
במספר ברייתות נזכר ביקורם של יהודה והלל, בניו של רבן גמליאל ברבי, אצל רבי זכאי דכבול, וכי בני העיר כבול חלקו להם כבוד רב במזון ובשתייה[2], וכן העמידו לרשותם את בית המרחץ המקומי[3].
במדרש ויקרא רבה נזכר רבי זכאי דכבול כדרשן, אשר דרש את הפסוק מספר קהלת ”לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל”[4] על מאורע שהתרחש בעירו, בו במהלך סעודת נישואי בנו של אחד מגדולי כבול, מת הבן מנחש שהכישו בשעה שהלך להביא חבית יין לסועדים[5].
על שמו של האמורא קרויה כיום "מערת זכאי" הסמוכה לכאבול.