רבן בר צומה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
רבן בר צַוְמָה (בארמית: ܪܒܢ ܒܪ ܨܘܡܐ (= אדון בן-צום); 1220 – 1294)[1] היה נזיר סיני שהפך לדיפלומט של כנסיית המזרח. הוא מוכר בזכות מסע הצליינות מסין שבשליטת המונגולים כדי לעלות ברגל לירושלים עם אחד מתלמידיו, רבן מרקוס. על רקע תסיסה צבאית לאורך הדרך, הם מעולם לא הגיעו ליעדם, אך במקום זאת בילה שנים רבות בבגדד שהייתה בשלטון השושלת האילח'אנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. | |
לידה |
1220? בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין |
---|---|
פטירה |
1294 (בגיל 74 בערך) בגדאד, השושלת האילח'אנית |
מדינה | סין |
מקום מגורים | בגדאד |
תפקיד | שגריר |
השקפה דתית | נסטוריאניזם |
מרקוס הצעיר נבחר בסופו של דבר להיות הפטריארך של כנסיית המזרח, ובהמשך הציע למורה שלו רבן בר צומה להישלח למשימה אחרת, כשגריר המונגולי באירופה. הנזיר הקשיש נפגש עם רבים מהמלכים האירופאים, כמו גם עם האפיפיור, בניסיונות לארגן ברית פרנקו-מונגולית. המשימה לא נשאה פרי, אך בשנותיו המאוחרות יותר בבגדאד תיעד רבן בר צומה את חייו.
הכתבים שלו ממסעותיו בעלי עניין ייחודי להיסטוריונים מודרניים, מאחר שהם נותנים תמונה של אירופה בימי הביניים בסיומם של מסעי הצלב, שנכתבו על ידי משקיף בחריפות-אינטליגנטי, רחבת אופקים ובממלכתית.[2]
מסעותיו של בר צומה התרחשו לפני שובו של מרקו פולו לאירופה, וכתביו מעניקים נקודת מבט הפוכה, של המזרח המשקיף אל המערב.