רחוב משגב לדך
רחוב מרכזי ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחוב משגב לדך הוא רחוב מרכזי ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. הרחוב נקרא על שם בית החולים, בשם זה, שהוקם ברחוב בשנת 1854. שמו נקבע על פי הפסוק (בספר תהילים, פרק ט', פסוק י'): "וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה".
 | |
| מיקום | |
|---|---|
| עיר | ירושלים |
| רובע | הרובע היהודי |
| קואורדינטות | 31°46′32″N 35°13′58″E |
  | |
בקצהו הצפוני, הרחוב נגמר בהצטלבות עם רחוב השלשלת.
מאמצע הרחוב מזרחה, מתפרס גרם מדרגות מרוצף בשם מעלות רבי יהודה הלוי, המהווה מן מחלף בין הרחוב לכותל.
בקצהו הדרומי, מצטלב הרחוב בגרם מדרגות ורחוב בית השואבה, המובילים לכיכר בתי מחסה ממערב.
הרחוב וסביבתו הוקמו על גבי חורבות העיר העליונה של תקופת בית שני אשר נהרסה על ידי הרומאים, וכ-6 מטר מתחת למפלס החיים של הרחוב נחשף הבית השרוף.
ברחוב (שכיום קיים בו בית מספר 26, ונקרא משגב לדך 26) הוקם בית חולים בשטח שהיה שייך לעדה הספרדית, בתמיכת בני מאיר-אנשל אבי משפחת רוטשילד, ונקרא "בית החולים מאיר רוטשילד". הוא היה בית החולים הראשון בבעלות יהודית בירושלים, ובתחילתו היו בו 3 חדרים ו-18 מיטות. טופלו בו גם נוצרים ומוסלמים. בשנת תרמ"ח 1888, בעקבות התפתחות היישוב היהודי מחוץ לחומות, הועבר בית החולים רוטשילד אל העיר החדשה, ובית החולים ברחוב משגב לדך חזר לחזקתה של העדה הספרדית.[1]
במלחמת העצמאות היה משגב לדך בית החולים היחיד, ששירת את האוכלוסייה היהודית וכוח המגן שלה, אנשי ההגנה והאצ"ל, בקרבות כנגד הלגיון הערבי. אל בית החולים ברחוב הובאו פצועים רבים ובהם מפקד התגבורת אל הרובע: מרדכי גזית, לאחר שנפצע קשה ב-19 במאי 1948. בשלהי המערכה על הרובע היהודי נשארו בו כ-50 לוחמים, כמעט ללא תחמושת, והאוכלוסייה היהודית, כ-1,700 נפש, הצטופפה בשטח שכלל כ-20 דונם. היהודים נטשו את הרחוב עם התקרבות הלגיון הערבי, ופינו את כ-120 הפצועים מבית החולים משגב לדך אל מבנה בתי מחסה. הלגיון הערבי תפס את הרחוב ואת מבנה בית החולים משגב לדך ביום שישי, י"ט באייר תש"ח, 28 במאי 1948.[2] אחר כך, מבנה בית החולים נהרס, כרבים מבתי הרובע היהודי.
מכון המקדש
המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש, המכונה מכון המקדש הוא מכון מחקר, מרכז תיעוד, הוצאת ספרים וגם מוזיאון העוסק בנושאי בית המקדש וכליו. מטרתו הרשמית היא בניין בית המקדש השלישי, ובפועל הוא עוסק בעיקר בהשבת נושא "בית המקדש" לתודעה הציבורית ובקידום העיסוק היומיומי בנושא זה. המכון נוסד בשנת 1984 ובראשו עומד הרב ישראל אריאל.
מאז הקמת המכון יוצרו בחסותו כלים רבים המיועדים על ידו לשימוש ככלי המקדש, כגון המנורה ומזבח הקטורת, שולחן הפנים והכיור, ונתפרו בגדים הזהים לבגדי הכהנים במקדש. המכון מציג תערוכה קבועה ובה תמונות שמן המתארות את סיפורי התנ"ך, מבריאת העולם, וכן את ההוויה והעבודות בבית המקדש. בנוסף מוצגים כלי מקדש ששוחזרו על פי מחקרי המכון. סמוך לתערוכה, ברחבת בית הכנסת החורבה, הוצבה מנורה מצופה זהב שהוקמה על ידי מכון המקדש.
בשנת 2012 (תשע"ג) עברה התערוכה למשכנה החדש, ברח' משגב לדך 40 ברובע היהודי (בקצה המדרגות העולות מן הכותל - מעלות רבי יהודה הלוי). בשנת תשע"ו הופעלה מערכת הדרכה בסיוע מולטימדית אור ושמע וכן סרט סיכום, כתחליף להדרכה האנושית שהייתה עד אז. ההדרכה תורגמה לשפות רבות וניתן להאזין לה בין השאר באנגלית, איטלקית, רוסית, ספרדית, סינית (מנדרינית), צרפתית, פורטוגזית, אמהרית, גרמנית, קוראנית ועוד.
כנסיית מרים של הגרמנים
כנסיית מרים של הגרמנים (לטינית Santa Maria Alemannorum), המכונה גם "האכסניה הגרמנית", הייתה כנסייה צלבנית, שלצידה פעלו אכסניה ובית חולים, ואשר שכנה בתקופת ממלכת ירושלים ברחוב הגרמנים ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. כיום שוכנים שרידי הכנסייה ברחוב משגב לדך, סמוך למקום מפגשו עם רחוב חיי עולם.
האתר נתגלה לראשונה בסקר בריטי שנערך בשנים 1867-1869, אך נשכח. הוא התגלה מחדש בשנת 1968 בידי הארכאולוג אהוד נצר, תוך כדי פעולות שיקום הרובע היהודי לאחר מלחמת ששת הימים.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 גייסה הקרן לירושלים תרומות לשם שיקומו של האתר ולהקמת גן ארכאולוגי בתחומו, והעבירה את כספי התרומות לחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי. עם העברת הכספים מהקרן לידי החברה בשנת 1976, שלחה החברה לקרן מכתב, בו היא מאשרת כי יעוד השטח על-פי תוכנית המתאר הוא גן ציבורי, וכי החברה לא תיזום את שינוי יעוד השטח ותדאג לאחזקתו התקינה של הגן.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 מכרה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי ארבעה אתרים בעלי ערך היסטורי וארכאולוגי לגופים פרטיים, ובהם גם את אתר כנסיית מרים של הגרמנים שנמכר לישיבת אש התורה. מכרז המכר התיר להרוס את האתר הארכאולוגי כדי להרחיב את הישיבה. ב-3 בדצמבר 2000 פנתה הקרן לירושלים לבית המשפט העליון כדי שימנע את המכירה. ביום 26 בדצמבר 2005 הודיעו חברת הרובע והישיבה כי נסחו ביניהן הסדר לפיו הסכם חכירת המישנה שנכרת ביניהן יתוקן על-פי הקווים הבאים:
"מטרת חכירת המישנה היא להחזיק את הנכס כאתר עתיקות פתוח לציבור לצורך שימורו ואחזקתו ועל מנת שישמש כמקום התכנסות ופעילות תרבותית-חינוכית, כפי שמקובל באתרי תיירות דומים הפתוחים לקהל כאתרי עתיקות מוכרזים. החוכרת לא תשנה את המטרה האמורה."
לאור זאת דחה בית המשפט העליון את העתירה ביום 10 בדצמבר 2009. עם זאת, דלת האתר ננעלה על ידי אנשי ישיבת אש התורה, והכניסה אליו בלתי אפשרית.
אתר הכנסייה הוא אחד מ-20 אתרים המוכרזים כמונומנטים בעיר העתיקה, ומיועדים לשימור על פי תוכנית המתאר החדשה לעיר העתיקה. כחלק מתוכנית שימור המונומנטים ותחזוקתם, החלו בפברואר 2009 עבודות שימור לייצוב שרידי הכנסייה.
הרובע היהודי כבר הונגש ברובו לבעלי מוגבלויות לפני כמה שנים. עם זאת, לאור המורכבות הרבה בחפירה בתוך אדמת הרובע, לא נפתרה בעיה מרכזית, חיבור מפלס הרובע למפלס הכותל. כיום הדרך היחידה להגיע מרחוב משגב לדך לכותל היא באמצעות מעלות רבי יהודה הלוי, שהוא גרם מדרגות מרוצף בן כ-140 מדרגות[3], המהווה מן מחלף בין הרחוב לכותל.
על מנת לפתור את בשנת 2020 החלה בנייתה של מעלית שתרד מרחוב משגב לדך עד גובה הכותל, משם תוביל מנהרה אופקית באורך 65 מטר עד ליציאה. במתחם ייבנו חדרי שירותים, פינות ישיבה, חדרי חשמל ואוורור וכן שדרת חנויות.
בסך הכל ייבנו באתר שתי מעליות בגובה כ-22 מטר ואולם מבואה, בעלות 55 מיליון שקלים ובמשך כשלוש שנים.
ממצאים ארכאולוגים
בחפירות ההצלה במקום התגלה מקווה טהרה מתקופת בית שני. ייחודו של המקווה מתבטא במיקומו, על המדרון המזרחי של הגבעה המערבית, באזור שבין העיר העליונה לעיר התחתונה. תופעה לא מוכרת שמצריכה מחקר נוסף היא שהמקווה נחצב תחת אמת המים התחתונה, ונראה שהיא הייתה מקור המים המרכזי שלו. ייתכן שהמקווה שימש חלק מבית מפואר ברובע ההרודיאני שסביר להניח שגרו בו משפחת כהנים.
בנוסף נמצאו אמת מים מימי בית המקדש השני, בריכת מים שנבנתה על ידי חיילי הלגיון העשירי פרטנסיס ובור מים ובו כ-40 סירי בישול מתקופה זו. החפירות נערכו בניהולם של מיכל הבר וד"ר אורן גוטפלד, מטעם האוניברסיטה העברית ובמימון משרד ירושלים ומורשת.
בשיתוף עם ד"ר עמית ראם הוחלט לשמר את המקווה ולשלב אותו ואת שאר הממצאים בבניית אולם המבואה של המעלית.
- יהושע בן-אריה, עיר בראי תקופה - ירושלים במאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, באתר "כותר"
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
