טיפול תרופתי עצמי
התנהגות אנושית שבה אדם עושה שימוש בחומר או השפעה חיצונית (אֶקְסוֹגֶנִית) כלשהי, מתוך מטרה לטפל בתחלואה גופנית או נפשית שהוא סובל ממנה, בכוחו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טיפול תרופתי עצמי הוא בחירה ושימוש בתרופות (כולל צמחי מרפא ותרופות מסורתיות) שהפרט עושה על מנת לטפל במחלות או בסימפטומים שהוא זיהה בעצמו.[1] טיפול תרופתי עצמי הוא תהליך בו נקנים, נבחרים, ונצרכים תרופות ללא מרשם, תרופות מרשם, צמחי מרפא, תרופות סבתא, ויטמינים ותוספי תזונה.[2] מטרת הטיפול לקדם את הבריאות או לשפר ביצועים קוגניטיביים וגופניים, וכן למטרות אסטטיות ופנאי.[2] טיפול תרופתי עצמי נעשה ללא ייעוץ מקצועי, מרשם או מעקב. לכן, הוא עלול לגרום לשימוש מוטעה כמו מינון יתר, מינון חסר או ריבוי תרופות (אנ').[2] טיפול תרופתי עצמי כולל גם מצבים בהם נלקחת תרופה על סמך עצה ממקור לא מוסמך.[2]
טיפול תרופתי עצמי הוא תופעה עולמית צומחת. תופעה זו קשורה לבעיות בריאות כמו עמידות לאנטיביוטיקה, תופעות לוואי שליליות, מיסוך מחלות ותחלואה מוגברת.[2] בעיות נוספות כוללות אבחנה עצמית שגויה, אינטראקציות מסוכנות בין תרופות, אופן נטילה שגוי, מינון שגוי, בחירה שגויה של סוג הטיפול, פיתוח תלות והתמכרות[3]. למרות הסכנות, טיפול תרופתי עצמי יכול להוות סוג של טיפול עצמי, שיכול לתרום באופן משמעותי לבריאותו הנפשית והפיזית של האדם.[3]