cover image

רעידת אדמה

תופעת טבע גאולוגית / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

רְעִידַת אֲדָמָה (או רעש) היא תופעת טבע גאולוגית, המתרחשת לרוב באזורי המגע שבין הלוחות הטקטוניים, והקשורה לתאוריית טקטוניקת הלוחות. בעת רעידת אדמה גובר לחצה של אנרגיה אלסטית, המצטברת לאורך זמן תחת פני כדור הארץ על כוח החיכוך המתקיים בין הלוחות הטקטוניים, והיא מומרת לאנרגיה אקוסטית בצורת גלים סייסמיים, המרעידים את קרום כדור הארץ ואת פני הקרקע ואף קורעים אותם[1]. באזורים מיושבים ובנויים, רעידת אדמה גורמת לרוב לנזק רב בנפש וברכוש, בהתאמה עם עוצמת הרעידה, המרחק ממוקד הרעש, איכות הבנייה וסוג הסלע עליו המבנה ניצב. חקר רעידות האדמה כולל השקעה רבה בשכלול יכולת חיזוי התופעה, שמוביל לפיתוח והתקנה של מערכות התרעה לטווח קצר, כדוגמת מערכת "תרועה" הנפרסת בישראל, המאפשרות זמן התרעה הנע בין שניות בודדות לעשרות שניות. כ־2 אחוזים מכלל רעידות האדמה בעולם מתרחשות שלא לאורך הגבולות של הלוחות הטקטוניים אלא: כתוצאה מהתפרצויות הרי געש (וולקניזם)[1]; כתוצאה מהיווצרות אגמים מלאכותיים שנוצרים בעקבות בניית סכרים[2]; ורעידות אדמה בפנים הלוחות הטקטוניים, שמהווים תוצאה של פעילות טקטונית טרום היווצרות שני לוחות טקטוניים או יותר, כשבדרך כלל הפעילות היא על גבול ארכאי של 2 לוחות קדומים[3].

מפת פעילות טקטונית עולמית בכדור הארץ: תזוזת לוחות טקטוניים וגעשיות